מגילת אסתר מבטיחה לנו בסיומה "והימים האלו נזכרים בכל דור ודור...". בילדותי הייתי בטוח שזה מתייחס רק לתחפושת שלי. מידיי שנה הייתי מתייצב מול המראה חובש לראשי את הכובע הקאובוי שלי, מצייר שפם במשחת הנעליים שלי ויוצא למגר את הפשע שהיה אז די פשוט.
להילחם מול ילדים בוקרים אחרים היה מובן לי, אבל להילחם מול ילד שהתחפש לגברת או לסבא זקן ומתעקש להחזיק באקדח ובמלאי קפצונים לכל השנה זה הרבה יותר קשה. ובכלל, לא כל יום רואים את מרדכי היהודי מנסה להתנקש בחייה של אסתר המלכה.
ואם כבר בתחפושות עסקינן, אז מישהו יכול להסביר לי איך מאסתר המלכה הגענו למלכת השמש, הירח, כוכבים ועוד גרמי שמיים? נדמה לי שכל ילד צריך להסתובב בנוסף לתחפושת שלו גם עם שלט הסבר למה הוא התחפש. ובכלל משנה לשנה, לא משנה איך נקראות התחפושות, הן הופכות לקצרות יותר ויותר, ואם אפשר גרבוני רשת מה טוב ומה נעים. אין לי עמדה שמרנית בדרך כלל, אבל פורים הוא החג שגורם לי להרהר ולהתגעגע לתחפושות תמימות יותר, כאלו שמשאירות מקום לילדים להיות ילדים ולנערות להיות נערות ולא לקפוץ היישר למחוזות אפלים.
אבל ברשותכם, הייתי רוצה להתייחס דווקא למאכל הלאומי של פורים הלא הוא "אוזן המן". חודשיים לפני פורים השוק מוצף באוזני המן וכבר לא בצורה הפשוטה של מילוי בתמרים או פרג אלא המצאות שונות ומגוונות, ואני מתוך התלהבות קונה כמה שיותר חבילות שמא יהיה מחסור, ואז ניתקע ללא מלאי מספיק.
כבר באוזן המן הראשונה אני מרגיש שמיציתי את הרעיון ועכשיו אני תוהה "מה אפשר לעשות עם שאר החבילות?" ומתהייה לתהייה, החבילות מתחילות לייצא את עצמן לעבר בתים של חברים ומצוות משלוח מנות, מתחילה כבר בט"ו בשבט. ככה זה אצל העם היהודי- חביבין מצוות עבורן. אוזני המן עוברות מיד ליד, בית לבית, עד שבסוף ביום פורים אתה מוצא את עצמך תקוע עם אותן חבילות + ריבית.
מכאן אני עובר לתוכנית הבאה. תמיד יש את התורן שמארגן את מסיבת הפורים, ואני, מתנדב שכמותי, לוקח על עצמי לדאוג לכיבוד של המסיבה. לאורחים המוזמנים מחכה הפתעה מאוד נעימה כיבוד עשיר המורכב כולו משלל אוזני המן מטעמים שונים, שרק יהיה להם לבריאות.
אגב, זה הזמן להסביר, כל מי שמוזמן למסיבת פורים והחליט להגיע לא מחופש (וזה אומר כולם), התירוץ של "התחפשתי לעצמי", כבר לא משעשע. אבל מה שכן יכול להיות משעשע, זה לראות רק את מארגן המסיבה מחופש, כשכל שאר המשתתפים נועצים בו מבטים מרחמים, בעוד הוא מנסה בכוח ללמד אותם עוד שיר של פורים.
עוד דוגמה למשהו שחוזר על עצמו הוא מזג האוויר. כי לא משנה כמה חם יהיה לפני פורים, וכמה חם יהיה אחרי. ביום יריד פורים עצמו, סופות של חום ורוחות עזות יתעקשו להחזיר את הילדים ללא כובעים הביתה, ולא משנה כמה חזק תקשרו אליהם את החוט לצוואר.
ואולי השנה ו"נהפוך הוא?".
