|
חבל שפרשת החשדות נגד הרב מוטי אלון הופכת למאבק כוח בתקשורת בין פורום 'תקנה' למשפחת הרב. לאחרונה נודע, כי שני הצדדים שכרו את שירותיהם של אנשי יחסי ציבור משני משרדים שונים. ככה הופכת סוגייה הלכתית, חינוכית ומוסרית ממדרגה ראשונה למבחן של יח"צנות. בעידן שבו התקשורת הפכה לשחקן מרכזי, לא רק הצרכנות היא כלי שיווקי, אלא נושאים כבדי משקל, דוגמת משפט, בריאות ואפילו חיי אדם (עיין ערך גלעד שליט) משוּוָקים באמצעות יחסי ציבור. חבל מאוד שהציבור הדתי, ובמיוחד רבניו, נגרר לאופנה זו. אני בהחלט מסכימה עם משפחת הרב אלון, שפורום תקנה מיהר לפרסם את הפרשה, ולחרוץ דינו של הרב, בטרם בּוּססו החשדות נגדו.
|
|
קבר רחל עלה לאחרונה לכותרות, על-רקע הסערה הציבורית שחולל בגין היכללותו ברשימת אתרי מורשת. אולם למרבה הפלא, חוקרים שונים טוענים כי מיקומו הוא בכלל בצפון. כיצד יתכן הדבר, והרי המקרא מציין במפורש כי רחל מתה ונקברה בדרך אפרתה בית לחם (בראשית ל"ה 19). ועוד מצביע המקרא על קברה הניצב שם עד היום. אין זה הקבר הראשון, שהחוקרים מנסים להפריך את מיקומו המקראי. זה כבר הפך כמעט ל'מסורת', שמדענים משנים את מפת קברי האבות והאימהות, וטוענים שמדובר במיתוס. כך עשו לגבי קברי יעקב ויוסף, מערת המכפלה ועוד. עם כל הכבוד לחוקרים, קצת צניעות למקרא לא תזיק. והוא הדין לקברי צדיקים, שמדענים מערערים על קיומם. אם תרצו אין זו אגדה, אלא מציאות.
|
|
האם הרכוש שווה יותר מחיי אדם? כך לפחות נראה על-פי פסיקות בית המשפט. שהרי העונשים על גניבות חמורים ב הרבה מהעונשים על פגיעה בנפש. קחו לדוגמה את האופנובנק רוני ליבוביץ, שנידון ל-18(!) שנות מאסר בגין שוד בנקים. לעומתו, הנהג שפצע אנושות את עדי ביטון בתאונת פגע וברח, צפוי לרַצות עונש של 17 חודשי מאסר בלבד, במסגרת עיסקת טיעון. לעג לחוק? הרי אפילו משליך החזיז באיצטדיון טדי, שקטע רק שתי אצבעות קיבל שלוש שנות מאסר. ואילו הדורס שפצע את ביטון בכל גופה, יקבל פחות. עונש כל-כך קל, המשקף זילות בחיי אדם, לא רק שאינו משמש מודל הרתעה, אלא נותן לגיטימציה לתאונות פגע וברח. ואולי בדיני נפשות הגיעה השעה לחדול מעסקות טיעון, כדי להחזיר לחיים את ערכם האבוד?
|
|
הרב מוטי אלון הוא לא הרב הראשון, שטפלו עליו האשמות במעשים מגונים, שבסופו של דבר התברר שלא היה להן בסיס. בציונות הדתית היה זה הרב שלמה אבינר, מבכירי רבני המִגזר, שלפני מספר שנים נחשד בעבירות דומות, ולאחר חקירה הן התבדו. נראה לי כי כשמדובר ברבנים יועצים, עצם המפגש האינטימי עם הרב יוצר סיטואציה רגישה, שלא פעם מתפרשת פירוש מוטעה. הרב אלון היה גם מורה ואיש חינוך, ויתכן בהחלט כי חיבוקים מתוך חיבה של תלמידיו התפרשו על-ידם כמעשים מגונים. על הרבנים להיות מוּדעים לסיטואציות רגישות אלו, ולהימנע מכל מגע גופני עם הקהל, ולוּ כדי למנוע חשדות של מראית עין וּלְזוּת שפתיים. כמו-כן כדאי שהנועצים יהיו מלווים באדם קרוב נוסף, דבר שיאפשר את הריחוק הנדרש, וימנע חשדות מיותרים. אגב, לגבי הרב אלון לפחות מתגובת הפרקליטות, מתברר כי בניגוד לשמועות, מדובר במתלונן אחד בלבד, שגם סרב להגיש תלונה במשטרה.
|
|
