הציבור בישראל יודע מעט מאוד על יוונים, למעט סיפורי חנוכה, וברובו אינו מבין מה עושה את הפגישה הנדונה ליוצאת-דופן. בשלושים השנים האחרונות נשלטה יוון לסירוגין על-ידי מפלגת "דמוקרטיה חדשה" (ND) השמרנית ועל-ידי "התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית" (PASOK). בשנים האחרונות מיוצגות בפרלמנט גם שלוש מפלגות קטנות: "המפלגה הקומוניסטית היוונית", "קואליציית השמאל והקִדמה" ו"האסיפה האורתודוכסית הפופולרית". מכולן, רק ND גילתה בעבר גישה סבירה כלפי ישראל. השמאל ביוון, כולל חלק ניכר מה- PASOK, מפגין בקולי קולות גישה פרו-פלשתינית. יש גם לפחות עיתון יווני יומי אחד רחב תפוצה שהוא אנטישמי בגלוי ומאשים את היהודים במשבר הכלכלי הבינלאומי.
לפיכך, היה זה באמת חריג, שפפנדראו היה זה שנקט את היוזמה, בבקשו לפגוש את נתניהו. הטעם לצעד זה הוא אכן זה שהצהיר עליו בפומבי: עצה בעניין הכלכלי. באוקטובר האחרון הוא התמנה לראש
ממשלה, בהביסו בבחירות הכלליות את מפלגת ND. אלא שמיד אחר-כך התברר, כי המשבר הכלכלי ביוון גרוע בהרבה מכפי שהיה ידוע בציבור. ניצחונו של פפנדראו הועם תחת הלחץ האירופי הכבד לכפיית צעדים כלכליים דרסטים, שהוא עצמו היה מתנגד להם בחריפות לוא היה עדיין באופוזיציה. החלטתו לבקש את עצת נתניהו הייתה כנה ביותר, וגם אמיצה, בהתחשב בסלידה הרווחת ביוון הן מישראל והן מנתניהו.
על כן, טוב יעשו מנהיגי ישראל אם יתייחסו לבקשת פפנדראו ברצינות ויציעו עזרה מניסיון מדינתם. פפנדראו הזכיר במפורש את תהילתו של נתניהו כשר אוצר בממשלת שרון. לכך יש להוסיף כי מסד היציבות הכלכלית הנוכחית הונח על-ידי נתניהו עוד בהיותו ראש הממשלה בכהונתו הראשונה. אך היות שהציבור בישראל הורגל ללגלג על כל מה שנתניהו אז עשה, אין להאשים את פפנדראו בכך שלא ידע זאת.
בין היתר, היוונים מכירים עתה בכך, שחלק ניכר מבעייתם היא שהסטטיסטיקה הכלכלית שלהם זקוקה לשיפוץ כללי, שכן במשך עשרים שנה לפחות עשו ממשלי ND ו-PASOK כאחד מניפולציה בנתונים הסטטיסטיים, והתנהלו על-פי הסדרים בנקאיים נכלוליים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הישראלית ובנק ישראל, להבדיל, נהנים ממוניטין מצויינים. המחלקות לכלכלה הן בין הטובות באוניברסיטאות בישראל, ולאחרונה זכה ישראלי בפרס נובל לכלכלה. בקיצור, מן הראוי שישראל תיענה בחיוב ובדיסקרטיות לבקשתו של פפנדראו, למשל על-ידי הקמת צוותי מומחים משותפים. התועלת שתהיה בכך לתדמיתה של ישראל עשויה להיות עוד רבה מזו שטמונה במשלחת הרפואית להאיטי, אם רק יגלו הישראלים את הדמיון הדרוש.
מה שיוון יכולה לעשות למען ישראל הוא דבר הקרוב לליבו של נתניהו: לסייע לישראלים להחזיר לעצמם את הגאווה בציונות. היוונים הם פטריוטים ללא עכבות. כשמגיעים הדברים לאינטרס הלאומי היווני, אם זה נוגע לקפריסין או לרפובליקת מקדוניה של יוגוסלביה לשעבר (FYROM, PASOK) כמו-גם ND אינן מתפשרות. בערוץ הלוויין של הטלוויזיה היוונית משודרת תוכנית יומית, שכולה דברי הלל ליופי ולהיסטוריה של פינות הארץ השונות. מלחמת השחרור של יוון ומלחמותיה להרחבת הטריטוריה שלה על חשבון טורקיה, שנמשכו כמאה שנה, נחגגות בלהט. אובדן המושבות היווניות עתיקות הימים באסיה הקטנה בשנות ה-1920 מצוין כטרגדיה לאומית. ישראל יכולה ללמוד מרוח זו ומביטוייה.
נקודת דמיון אחרת בין שתי המדינות, שאין שמים לב אליה, היא שהאידיאולוגיה אשר מטפחת FYROM דומה במידה ניכרת לניסיונות הפלשתינים למחוק את ההיסטוריה היהודית. כך לדוגמה, הטענה הכוזבת שישוע איש נצרת היה פלשתיני, מקבילה לטענת אנשי FYROM, שאלכסנדר מוקדון היה אחד משלהם. FYROM גם חומדת את מקדוניה היוונית, החלק הגדול יותר של מקדוניה ההיסטורית, בדיוק כפי שהפלשתינים חומדים לעצמם את כל ארץ ישראל.
