התיעוב של האליטה האקדמית כלפי המדינה היהודית מתועד היטב, וחבר המושבעים שלה כבר מזמן החליט כי ישראל, הגולית הניאו-נאצי, היא שגיאה אחת גדולה, שנגרמה בעטיה של תחושת האשמה האירופית נוכח השואה, ושעליה להיעלם באותה דרך שבה נעלמה קודמתה הרוחנית - מדינת האפרטהייד של דרום אפריקה.
אלא שנגד ישראל והיהודים מתחוללת מערכה נוספת - תְּאוֹמה תיאולוגית למערכה המשפטית ולדוח גולדסטון: תיאולוגים ופעילים בכנסיות פרוטסטנטיות בולטות פועלים לחיסולה של ישראל "מלמעלה". פעילותם מאיימת להפוך ידידים מסורתיים בכנסיות לאויבים ולשחוק את התמיכה בישראל השוררת בארה"ב - המדינה המשמעותית היחידה, שאוכלוסייתה עדיין נוטה מאוד לטובת ישראל. הם מציגים את ישראל כטעות תיאולוגית, כמדינה שנולדה בחטא, כאשר הקולוניאליזם המערבי נשם את נשימתו האחרונה. גישה חדשה זו מערערת את היסודות, שעליהן נשענים היחסים בין הדתות.
עקבותיה של המלחמה התיאולוגית נגד המדינה היהודית מובילים למועצת הכנסיות העולמית (WCC) - ארגון גג של גופים פרוטסטנטיים, שעל-פי פרסומיו חברות בו 349 קבוצות של כנסיות והוא מייצג 580 מיליון מאמינים. ב-2007, הם ערך הארגון את "כינוס הכנסיות למען שלום וצדק במזרח התיכון", שפרסם את "
קריאת רבת-עמון". בגנותו את ה"אלימות" ובתמיכתו בפתרון שתי המדינות, הוא מזהה את ה"כיבוש" הישראלי כגורם העוולה הראשון במעלה בארץ הקודש, תוך התעלמות משבעה עשורים של מעשי טרור ואלימות שהיו מכוונים נגד יהודים, כבר משנות ה-20' של המאה הקודמת, הרבה לפני שישראל תפסה ב-1967 את הגדה המערבית, ושני עשורים לפני היווסדה של מדינת היהודים ב-1948.
"קריאת רבת-עמון" קוראת לפירוק גדר ההפרדה, שהצילה את חייהם של אלפי יהודים, מוסלמים ונוצרים, בכך שבלמה מחבלים מתאבדים. והחשוב מכל, "קריאת רבת-עמון" שוללת את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, בהכירה ב"זכות השיבה", שבאמצעותה תוצף ישראל במיליונים מבני הדור השלישי של צאצאי אלו שברחו מן הארץ לפני 62 שנה. ישראל, כפי שאנו מכירים אותה, תיעלם במהירות, ותוחלף בעוד דיקטטורה או מוּלוֹטוקרטיה מזרח תיכונית.
מועצת הכנסיות העולמית לא הסתפקה בכך. ב-2008 הוזמנה מטעמה קבוצת תיאולוגים, לבדוק מחדש את הבסיס התיאולוגי לגישות הנוצריות כלפי ישראל. יהודים לא הוזמנו להשתתף ביוזמה זו. תוצר הבדיקה, "
פרספקטיבת ברן", קראה לנוצרים להטות אוזן להבנות חדשות של הטקסטים המקראיים, במיוחד לאלו הבאות מצד ערבים, ולהתייחס לכל המובאות בדבר ברית עם העם היהודי באופן אלגורי, לא חלילה כמתייחסות לצאצאיהם של אותם יהודי התנ"ך. העמדה היהודית של קיום קשר בין היהודים כעם ובין הארץ הוכחשה מפורשות. למעשה, המסמך מהווה חזרה לתיאולוגיית ההמרה Replacement Theology שעל-פיה נשלל האופן בו מבססים היהודים את הלגיטימציה שלהם, נשללו מקומם וחשיבותם בהיסטוריה, והם איבדו את זכויותיהם שהוכרו במשך שנים באירופה כאשר זו נשלטה על-ידי הכנסייה. עתה, שוללת המועצה מן העם היהודי את הלגיטימיות שלו נעים עטיק, המכונה לעתים דסמונד טוטו של הפלשתינים, מן "המרכז התיאולוגי לשחרור" - "סביל", שבו שותפים מספר זרמים, אף מרחיק לכת: הוא מסרב להכיר בקשר כלשהו בין הבריתות המקראיות המתייחסות לארץ לבין העם היהודי, אך מכיר בהחלט בתוכחות התנ"ך ובאיומי הגלות מן הארץ, ובתחולתם על היהודים בני זמננו, שממאנים לדבריו לשים לבם לתוכחות התנ"ך בדבר הקאת הארץ את אלו שחטאו בגבולותיה.
ביום הראשון של חנוכה האחרון פרסמה קבוצת נוצרים פלשתינים את "
מסמך קאירוס", שאומץ מיד על-ידי זרמים פרוטסטנטיים רבים. המסמך קורא להטלת חרם כללי על ישראל, בטענה כי נוצרים נדרשים על-ידי אמונתם לתמוך ב"נדכאים" - כלומר בפלשתינים. הוא דן במעשים החמורים של "הכיבוש", אך אינו מזכיר את מעשיהם החמורים של הפלשתינים. הוא מייחס את הקשר לארץ רק לניצולי השואה, ומתעלם מ-3,000 שנה של התיישבות יהודית בה.
והעיקר, בהתחברם למסמכים הקודמים, מכריזים מנהיגים אלה כי אל לה למדינה יהודית להתקיים, שכן כל מדינה דתית היא גזענית מטבעה. המסמך מתעלם מקיומה של דת מדינה באנגליה, בנורווגיה, ביוון, בדנמרק, בארגנטינה ובתאילנד, שלא להזכיר את שני תריסרי המדינות המדכאות, בשכנותה של ישראל, המוגדרות באורח רשמי כמוסלמיות. מסמך קאירוס פותח בפונדמנטליזם תנ"כי חדש, שבו "ייחוד שמור" לפלשתינים. ומה באשר ליהודים? אלה נמחקים מכתבי הקודש.
תוך ימים זכה מסמך קאירוס לשבחי קבוצות פרוטסנטיות וקתוליות שונות, אולם השפעתו החמורה ביותר עד כה היא מצד כנסייה שמנהיגותה התגאתה בהתייצבותה בראש המערכה נגד ישראל: הכנסייה הפרסבטריאנית של ארה"ב הייתה הקבוצה הפרוטסטנטית האמריקנית מן הזרם העיקרי, שכבר בשנת 2004 קראה להתנערות מישראל. אלא שצעד זה הוכח כמאוד בלתי אהוד בין שורות חברי הכנסייה, והוא בוטל ב-2006. בשנת 2008, דנה האסיפה הכללית של הכנסייה, ואישרה שני מסמכים שהכל סברו כי הם סותרים זה את זה, האחד פרו-פלשתיני, והאחר מאוזן יותר. הראשון קרא ליתר איזון במדיניות הכנסייה בנושא המזה"ת ובפרסומים שלה, ולבדיקה יסודית של נושא זה.
למרות זאת, "הוועדה המיוחדת למחקר מקיף בעניין ישראל-פלשתין" שהקימה, כללה רק חבר פרו-ישראלי אחד, שבמהרה התפטר מתפקידו בשאט נפש. בוועדה בת תשעת החברים היו לפחות שבעה שביטאו עמדות פרו-פלשתיניות נחרצות עוד לפני מינוים לוועדה. כמה מהם הגיעו אליה ב"יבוא ישיר" ממשלחת ישראל-פלשתין (IPMN) של הכנסייה הפרסבטריאנית של ארה"ב, אשר הציגה באתר האינטרנט שלה סרטי וידיאו אנטישמיים כמו-גם חומר מטעם קבוצות טרור מוסלמיות.
הודעה לעיתונות מה-2 בפברואר 2010 בישרה לעולם מה עליו לצפות מדוח הוועדה. זה יבקש מממשל ארה"ב "שיפעיל השפעה אסטרטגית" על ישראל "וימנע ממנה סיוע צבאי". הדוח אומנם יוותר ויכיר בזכות קיומה של ישראל, אך יוסיף התנצלות לפלשתינים בגין ויתור זה, ובלשונו של אחד מחברי הוועדה: "לומר זאת [כי זכותה של ישראל להתקיים] זה לתת לישראל אישור לדרך שבה נוסדה ולשלול את הלגיטימיות של העם הפלשתיני". אולי החשוב מכל הוא, שהדוח יאמץ בהתלהבות את מסמך קאירוס. כלומר, דוח הכנסייה הפרסבטריאנית אינו פחות מאשר הכרזת מלחמה על ישראל ועל תומכיה.
בעודה סובלת בשנים האחרונות מירידה עצומה במספר חבריה, נהנית הכנסייה הפרסבטריאנית מיוקרה רבה, כזרם המייצג של הפרוטסטנטים האנגלו-סקסים הלבנים (WASPS) בארה"ב. אלה מיוצגים בקונגרס הרבה מעבר לשיעורם, עם 33 חברים בבית הנבחרים ו-13 חברים בסנאט. אומנם ביניהם יש ידידים אמיצים ונאמנים ביותר של ישראל, אך רק לעתים רחוקות הם מסוגלים לעבוד בהתמדה וביעילות נגד תועמלנים בשכר המהווים חלק ממנגנון הכנסייה. המדיניות החדשה של הכנסייה עתידה להדהד גם בקרב קבוצות אחרות של נוצרים.