מים רבים זרמו בירקון המעופש מאז שבדיוק לפני 100 שנה חגגה תל אביב, של שנת 1910, את העדלאידע הראשונה בארץ. באותם ימים רחוקים נשאה, עדיין, התהלוכה ההיתולית של החג את השם "קרנבל", כששמה הרשמי החדש הוסב לה רק בשנת 1932. להבדיל מהעדלאידות של היום, נשאו אלה של אותם ימים רחוקים אופי של אירוע המוני, הופסקו לפרק-זמן ארוך בעטיין של המלחמות וחודשו שוב רק לאחר קום המדינה.
את העדלאידע הראשונה יזם והגה המורה אברהם אלדמע. עדויות ממנה מעלות כי היא נשאה אופי ססגוני והייתה מרהיבה ביופיה. הוצגו בה בובות-ענק, הופיעו בה תזמורות ומאות ילדים כיכבו בה כשהם מחופשים ברוח החג.
מסורת קבועה עם השנים הפכה העדלאידע, מדי חג פורים, למסורת קבועה. ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, נהג להוביל אותה, כשהוא רוכב בראשה על סוסו. התהלוכות הססגוניות לוו בנשפי-פורים מפוארים, שאותם הפיק ברוך אגדתי. עם השנים הן התרחבו ומסלולן נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי, ולאחר קום המדינה גם לרחוב אבן גבירול.
בשנות השלושים של המאה החולפת נקבע לכל עדלאידע נושא מרכזי, כמו "שבטי ישראל", "הישגי היישוב" ו"המצב בעולם". אירועי הפורים של תל אביב מאותם הימים משכו אליהם קהל רחב של מבקרים מכל רחבי הארץ וגם תיירים שהגיעו מעבר לים.
מסורת שהתפוגגה מסורת העדלאידע דעכה בתקופת מלחמת העולם השנייה וחודשה רק בפורים 1955. בסוף שנות השישים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, שם הוא מתקיים גם השנה, אף כי הוא לעולם כבר לא יחזור וישא את אופיו ההמוני והגרנדיוזי של אירועי תל אביב הקטנה.
בשנות השמונים הונהגה, לראשונה, בחיפה, הארכיפרחיטורה - תהלוכה פורימית, שמיצגי הענק שלה הורכבו על משאיות והוכנו בידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון וסטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ולחינוך של ויצ"ו בחיפה. התהלוכה נעה מרחוב הרצל להדר הכרמל בליווי תזמורות. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת הישנה לחדש את העדלאידע כאירוע-רחוב חגיגי וגדול בערים השונות בארץ, ללא הצלחה יתרה.