העיתונאית הקנדית אנטוניה זרביסיאס (Antonia Zerbisias) פרסמה (27.1.10) בבלוג שלה בעיתון "טורונטו סטאר" מאמר בכותרת: "החתונות בעזה אינן קשורות לפדופיליה". זרביסיאס הקדימה וציינה שלא כתבה את המאמר כדי להגן על חמאס, אותו היא מבקרת על יחסו לנשים, אלא רואה צורך להפריך טענות שהופצו לפני מספר חודשים, ולפיהן חמאס ערך בסוף יולי 2009 חתונה המונית של 450 זוגות, ובמסגרתה נישאו החתנים לילדות בנות עשר. זרביסיאס כתבה שבדקה את הדיווחים ומצאה, כי הילדות הקטנות הלבושות ככלות הנראות בסרט החתונה היו קרובות משפחה של הכלות, אשר מטעמי צניעות לא נראו בסרט, כפי שתועד באמצעי התקשורת.
טענה: אוהדי ישראל מפיצים טענות שקריות על פדופיליה בחברה הפלשתינית במאמרה, מנסה זרביסיאס להתחקות אחר המניעים להפצת הטענות בדבר חתונת הפדופיליה ההמונית של חמאס, וכך היא כותבת בעניין זה: "כל זה [ההאשמות נגד חמאס] מוזר מאוד. שכן, למרות החתונות ההמוניות שערך חמאס בעבר, כולל זו שסוקרה ב-BBC ב-2005, לא נשמעו האשמות קודמות על פדופיליה. רק בעקבות מבצע "
עופרת יצוקה", אשר בו נהרגו 1,400 תושבי עזה, כולל מאות ילדים, החל השקר הזה לצאת החוצה"
1.
מבדיקה שביצעתי במקורות הפלשתינים נראה, כי זרביסיאס צודקת באשר לטענה לפיה הילדות הקטנות בנות העשר הלבושות ככלות בחתונה ההמונית של חמאס מיולי 2009 לא היו הכלות האמיתיות. רשימת הכלות לא פורסמה באופן רשמי ע"י חמאס ולא ניתן לדעת את גילן. אחמד ג'בור, פעיל חמאס העוסק בפעילות חברתית של התנועה, אישר בשיחה עם העיתונאי אהרון קליין מ-WorldNetDaily, כי בחתונה ההמונית נישאו קטינות, ולדבריו הכלה הצעירה ביותר שהתחתנה באירוע זה הייתה בת 16 ורוב הכלות היו מעל גיל 18
2. נראה אפוא, כי מפיצי הטענה על חתונת הפדופיליה של חמאס הלכו שולל אחר תמונות הכלות הילדות ולא ביצעו בדיקה מקיפה של האירוע.
העובדות: מאות רבות של ילדות פלשתיניות נישאו באופן חוקי בדיקת טענתה השנייה של זרביסיאס באשר להיעדר טענות על פדופיליה בחברה הפלשתינית קודם למבצע "עופרת יצוקה" העלתה ממצאים מעניינים. תופעת נישואי קטינים בחברה הפלשתינית ידועה זה מכבר בחברה הפלשתינית. דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית מציין, כי בשנת 2000 נישאו באופן חוקי בשטחי הרשות הפלשתינית 682 ילדות עד גיל 14 כולל. שתיים מהן נישאו לגברים בגיל 35 ומעלה, 13 לגברים בגיל 34-30, 117 לגברים בגיל 29-25, 378 לגברים בגיל 24-20 ו- 172 לגברים בגיל 19-15. שיעור נישואי הילדות עד גיל 14 עמד על 2.9% מכלל מספר הנישואין בשנה זו. עוד מוסרת הלשכה לסטטיסטיקה, כי בשנת 2000 נישאו באופן חוקי 13,163 ילדות ונערות בגילאים 19-15 ושיעורן עמד על 55.1% מכלל החתונות בשנה זו
3.
תופעת נישואי הקטינים בחברה הפלשתינית מעוררת דאגה בקרב ארגוני זכויות האדם המקומיים. משתתפי כינוס בעזה שערכה (ינואר 2008) האגודה לשירותי סעד רפואיים (Palestinian Medical Relief Society - PMRS) ואשר יוחד לנושא זה, התריעו על "העליה המשמעותית בשיעור נישואי הקטינים" ועל ההשלכות החמורות שיש לתופעה על נפשם של הצעירים
4. סוגיית נישואי הקטינים ברצועת עזה עלתה לדיון בכינוס נוסף שנערך (אפריל 2008) ע"י ארגון מנאפד' השייך לסהר האדום הפלשתיני בשיתוף פעולה עם אגודת אל-ווידאד
5.
חמאס מכין בהדרגה ברצועת עזה שלטון איסלאמי הדומה לטליבאן החוק הפלשתיני משנת 2005 התקף ברצועת עזה קובע, כי גיל המינימום לנישואין עומד על 18 שנה, ואולם ניתנת אפשרות לשופט בבית הדין האיסלאמי (השרעי) לאשר נישואי קטינים אם השתכנע שהם בוגרים וקיבל את הסכמת ראש בית הדין
6. לאחר עליית חמאס לשלטון ברצועת עזה בהפיכה צבאית רווית דם (יולי 2007) הלך והתחזק מעמדם של בתי הדין השרעיים. העיתון "אל-חיאת" חשף (24 בדצמבר 2008) הצעת חוק חדשה שהגישו חברי פרלמנט של חמאס בשם ממשלת איסמאעיל הניה, החותרת להחיל את החוק האיסלאמי ברצועת עזה. הצעת "חוק העונשין האיסלאמי" עוסקת בעונשים שנקבעו בקוראן ובהם: קטיעת איברים, כופר נפש, ייסורים, צליבה, הוצאה להורג, כלא וקנסות ובעונשים הנגזרים מעקרונות הקוראן, ובהם: פיטורין מעבודה, החרמה, השמדת רכוש, סגירה ומעצר. כופר נפש, על-פי החוק, משמעו שווי של מאה גמלים או סכום שווה ערך בימינו.
סעיף 84 בהצעת החוק מפרט מקרים בהם יחול עונש מלקות: מוסלמי ששותה יין, או מחזיק ברשותו יין, או מייצר יין ייענש בארבעים מלקות. כל מי ששותה יין ופוגע ברגשות האחרים או מרגיז אותם ייענש בלא פחות מארבעים מלקות ובכלא לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. עונש מלקות יחול גם על המשחק בהימורים, הפוגע ברגשות דתיים, המבצע מעשים מגונים, המוציא דיבה, המקלל ועוד. כל מי שמבצע גניבה ייענש בקטיעת יד ימין ממפרק היד
7.
בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה בהפיכה צבאית רווית דם (יוני 2007) והתבססותה שם כשליט ריבוני בלעדי ניכרת האצה במגמת האיסלאמיזציה וההקצנה של הרצועה, כאשר חמאס מכשירה בהדרגתיות את האווירה ליתר אדיקות ולחזרה לדת ברוח האידיאולוגיה שלה. בנוסף להכנות לתיקון חוק העונשין על-פי השריעה נאכפים נורמות ברוח הדת ואורח החיים המוסלמי, הכוללים בין היתר: כפיית קוד לבוש ברחוב, בבתי הספר ובתי המשפט, הפרדה בין נשים לגברים והפעלת משטרת חמאס כ"משטרת צניעות" לצד פקחים של משרד ההקדשים לשם מעצר נשים היוצאות לרחוב בלבוש בלתי צנוע
8.
מאות ילדות מצריות נמכרות לזנות ולעבדות ברצועת עזה כתבת העיתון הכוויתי, שימא יוסוף, דיווחה בכתבה מ-28 בדצמבר 2009 על תופעה של "יבוא" קטינות ממצרים ומכירתן ברצועת עזה לצורך זנות במסווה של נישואין או לעבודות בבתים. להלן קטעים מתוך כתבתה מעזה של שימא יוסוף שערכה תחקיר בנושא:
- "היו מספר דיווחים על ענף מסחרי חדש במנהרות [של רפיח] במסגרתו ילדות ממשפחות עניות מאוד הובאו לרצועת עזה... לצורך נישואין, עבודה בבתים או במקצוע העתיק ביותר... אחד הנוסעים [במונית בו נסעה הכתבת] החל לדבר על תור הזהב של מנהרות, ואמר כי ניתן להביא אישה ממצרים תמורת אלף דולר המשולמים למתווך בפתח המנהרה ומסירת עותק של תעודת הזהות של החתן. "סיור מהיר במנהרות של רפיח מגלה, כי הסיפורים ששמעתי במונית לא היו בדיחה... אבו עאסי [בן 40, עובד במנהרות] אומר ללא חשש: 'אני נשוי לשלוש נשים. הראשונה פלשתינית אשר חיה בבית שלי הנמצא באזור המזרחי של חאן יונס והיא מגדלת את הילדים. השנייה והשלישית הינן מצריות והן הובאו במהלך הנסיעות הרבות שלי בקו רפיח - מצרים דרך המנהרות. אני שכנעתי אותם להינשא לי בגלל מצוקתן הכלכלית הנוראה. "מאוחר יותר, החלטתי להפוך את הנישואין האלה לעסק ע"י רכישת בית בעיר רפיח המצרית, ובו שתי נשותיי מסייעות לי להביא ילדות צעירות מישובים הקרובים לרפיח, ובפרט מהכפרים של מחוז אל-שרקיה. הדבר נעשה ע"י שכנוע המשפחות של ילדות העניות לחתן את בנותיהן לגברים פלשתינים. כאשר ניתנת ההסכמה לחתן את הבת [לגבר פלשתיני] מקבל האב סכום שאינו עולה על אלף לירות מצרית [פחות ממאתיים דולר] ועותק של תעודת הזהות של החתן ומספר הטלפון שלו. הכלות המיועדות עוברות לגור בבית שלי ברפיח ונמצא עבורם הבעל המתאים. לאחר מציאת הבעל, ממנו אני מקבל אלף דולר, אני שולח עותק של תעודת הזהות שלו ומספר הטלפון שלו לשתי נשותיי והן בתורן שולחות אותם למשפחות הכלות. לאחר מכן, מוברחות הכלות דרך המנהרות ונמסרות לחתנים שלהם בכניסה למנהרה ברפיח הפלשתינית'. "כאשר נשאל על גורל הקטינות אותן הוא מביא [ממצרים לרצועת עזה], השיב אבו עאסי: 'לא אכפת לי מה קורה איתן. הדבר החשוב ביותר עבורי הוא לסגור עסקה, אפילו אם אני יודע שחלק מהן יתחתנו, אחרות תישלחנה לעבוד בבתים ונוספות מיועדות לסוחרי הסמים והסרסורים הפועלים בדרום מזרח עזה'. "שאלתי את אבו עאסי על מספר הילדות המתגוררות בביתו [ברפיח המצרית], והוא אמר: 'המספר הינו מעבר לציפיותי וזו הוכחה למקצועיות של שתי נשותיי ויכולת השכנוע שלהן, דבר אשר הביא אותי לשכור מספר בתים בעקבות העליה במספר הילדות [המיועדות להימכר לגברים בעזה] שהגיע למאות"9.
נישואי קטינות הינה תופעה ממוסדת בחברה הפלשתינית בסיכומו של דבר, בחתונה ההמונית שארגן חמאס נישאו גם קטינות בגיל 16 על-פי הודאת איש חמאס, ואולם הדיווח על נישואי הילדות בנות העשר שהולבשו ככלות אינו מבוסס. בחינת רחבה יותר של הנושא מגלה, כי תופעת נישואי הקטינות בחברה הפלשתינית, כולל ברצועת עזה, קיימת וממוסדת ואדרבה - קיימים דיווחים לפיהן מתנהל ייבוא ילדות ונערות ממצרים לצורך מכירתן לגברים מצרים דרך מנהרות רפיח. המידע על תופעה זו התקבל זה מכבר ממקורות פלשתינים, ובכללם רשמיים, והוא אינו קשור כלל ועיקר למבצע "עופרת יצוקה".
