הדוברמן מדבר והפינצ'ר שותק

שר החוץ הסורי, ווליד מועלם, הודיע שאם ישראל תתקוף את לבנון, סוריה תצא לעזרתה. לבנון מצידה הודיעה שתילחם לצד החיזבאללה. גם סוריה הבטיחה כי במקרה של התקפה ישראלית על חיזבאללה - היא תתערב. בו-זמנית הודיעה אירן, שאם סוריה או לבנון יותקפו על-ידי ישראל, היא תעמוד לצידן. סגנו של נסראללה, השייח' נעים קאסם, סיכם: סוריה, לבנון, חיזבאללה והפלשתינים יהיו כולם ביחד במלחמה הבאה בישראל, ולקינוח הודיע חאלד משעל, ראש החמאס, שגם החמאס ישתתף וזו תהיה מלחמה אזורית. האיום הקולקטיבי המפורש הזה הוא חדש והרה-סכנות. מעולם לא נתנה סוריה בגלוי ערבות צבאית ללבנון ולחיזבאללה, ובכך מסרה בידיו את המפתח למלחמה אזורית. ומעולם לא הייתה מטרייה צבאית אירנית מוכרזת לכל אלה. כמובן, שהדיבור על "תקיפה" על-ידי ישראל אינו אלא facon de parler - "כלאם פאדי", בערבית. מדינות אינן מודות בתקיפה. גרמניה הנאצית הלבישה אסירים מדי צבא פולין ואילצה אותם "לתקוף" את תחנת רדיו גלייביץ הגרמנית (ולהיהרג). "בתגובה" על "תוקפנות" זו - פלשה לפולין. הקטן הגורם לתגובת שרשרת על ההודעות הנ"ל, שמשמעותן כיתור צבאי, לא הגיבה ישראל הרשמית, לבד מהתפרצותו של שר החוץ אביגדור ליברמן, שאיים על כיסאו של בשאר אסד אם יסתבך בהרפתקה צבאית. זו תעודת עניות למעצבי דעת הקהל, שבמקום "לקרוע" את שר החוץ על התבטאותו הכביכול "לא-דיפלומטית", לא צלצלו בפעמון אזעקה ולא שאלו את ראש הממשלה, מדוע הוא שותק מול ברית תוקפנית מוכרזת, מאירן ועד חמאסטן. נתניהו ידען גדול בהיסטוריה, ולא יתכן שהשרשרת הזאת של הכרזות מאיימות לא הזכירה לו את מלחמת העולם הראשונה, שבה כותרה הברית הגרמנית-אוסטרית על-ידי טבעת של בריתות עוינות: רוסיה-צרפת (1894), צרפת-בריטניה ("הסכמה לבבית", 1904), בריטניה-רוסיה (1907), מטען נפיץ שהוצת על-ידי רצח יורש העצר האוסטרי פרדיננד בסרייבו על-ידי טרוריסט סרבי. אוסטריה הכריזה מלחמה על סרביה וגרמניה התייצבה מאחוריה. הרוסים תמכו בסרבים וערכו גיוס חלקי. צרפת התייצבה מאחורי רוסיה. גרמניה הגיבה בגיוס משלה. רוסיה ענתה בגיוס מלא. אוסטריה השיבה בגיוס וגרמניה שלחה לרוסיה אולטימטום לבטל את הגיוס שלה תוך 12 שעות ומשלא השיבה, הכריזה עליה מלחמה. הגיע תורה של צרפת לגיוס כללי, ושל גרמניה לשלוח לה אולטימטום ואחר-כך להכריז עליה מלחמה ולפלוש מיד לבלגיה. מה שגרם להצטרפות אנגליה, כביכול בגלל הפרת הניטראליות הבלגית על-ידי הגרמנים. כך דירדרו בריתות עוינות את בעליהן למלחמה כוללת, באופן אוטומטי כמעט. ומי שגרר את כולם לתוך מערבולת הדמים היה הקטן והפחות אחראי מכולם, סרביה. תגובת שרשרת כזאת יכול לחולל היום גם החמאס. לא תמיד "נובח" ליברמן היה היחיד שהתייחס לחומרת הכרזות הכיתור, וגם אזהרתו בדבר גורל השושלת העילאווית הייתה במקומה: בתום המלחמה ההיא איבד הצאר הרוסי את כתרו (ואת חייו) וקיסרי גרמניה ואוסטריה והסולטן הטורקי - הוגלו. נתניהו צריך גם לשאול את עצמו, מה גרם להשתלטות החיזבאללה על מדינת הלבנון, אם לא הבריחה המבישה בשנת 2000 והבגידה השפלה בצד"ל? ומה הביא את האיום מדרום, אם לא גירוש היהודים מן הרצועה, שפינה את המקום לחמאס? "חסר" עדיין האיום ממזרח, שם צה"ל ו-350,000 מתנחלים שומרים על גבה של המדינה. אך גם שם - הכרזת "שתי המדינות" והקפאת ההתנחלות סיפקו חוליות לשרשרת שתשלים את הכיתור. וכאן - ליברמן שותק.