צדק אשכנזי: סימון הגבולות הכרחי

גבולות ה'מותר' התחלפו בגבולות ה'אפשר'. הסחף והוויתור על תשתית הכרחית של יושר, אמינות ואחריות - חוצים גבולות ומגזרים, וחדרו כמעט לכל תחום בחיינו. הם השחיתו כל חלקה טובה משום שאפשרו לפוליטיקאים מושחתים 'למתוח' את הגבולות ולבדוק אותם כל פעם מחדש. הם פתחו פתח לאינטרסנטים (בתחום ההון, שלטון, נדל"ן, תקשורת, ומה לא) לנצל את המרווח שבין ה'מותר' וה'אפשר', ולעשות הון מהעובדה שהמדינה אינה שומרת על הגבולות והמסמרות שהיא עצמה קבעה. כך נפתח פתח ענקי לשחיתות והיעדר התנהלות תקינה בחלק ניכר מהמערכות הציבוריות שלנו. תהליך זה מחלחל, למרבה הצער, גם לתחומים אחרים בחיינו כגון תחום החינוך. מה לא נאמר על הידרדרות ערכי המשמעת, הכבוד הבסיסי לסמכות ולמסגרת החינוכית - שהיו בעבר מאבני היסוד של התהליך החינוכי. אלו, לא עמדו בסחף, ונשחקו בלחץ מגמת 'עיגול הפינות' וההתפשרות. בסופו של דבר, הביאו להידרדרות בהישגי התלמידים ומערכת החינוך כולה.

בפועל, בתהליך הסחף המתמשך וטשטוש הגבולות בחברה הישראלית, דומה שהגבולות הללו התעמעמו, היטשטשו ונעו לכאן ולכאן. מוטב שנשים דברים על השולחן. אלו לא הגבולות שהיטשטשו - אלא ערכי היסוד שלנו. ערכי המנהיגות, נטילת האחריות, האמינות, היושר, המקצוענות וההקפדה על הפרטים (והיה מי שאמר שאלוהים מצוי בפרטים הקטנים) - אשכנזי הצליל את הערכים הללו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. בתהליך מתמשך ומסוכן, איבדה החברה שלנו את גבולות ה'אמת'. ההסתתרות המתחסדת מאחורי ניסוחים משפטיים מסובכים, ההצטדקות שאמורה לכסות את ערוות הפאשלות והמחדלים במערכות הציבוריות שלנו, הפכה ללחם חוקנו. הפרשנות לכאן ולכאן ערערה את עמודי התווך הערכיים שלנו.

צעדו של אשכנזי מגיע ממקום של אומץ לב וראייה רחבה של טובת צה"ל שהוא עומד בראשו, וטובת המדינה. אשכנזי הציב תמרור עצור במקום שהקומבינה הפכה להיות לחם חוקנו, ומיקם אותה מחוץ לתחום. הקומבינה שמבצעיה גוזרים קופון לזמן קצר, אך את מחירה האמיתי משלמת החברה בריבית דריבית: בהידרדרות מוסרית וערכית, בבינוניות, בהיעדר טוהר מידות, בירידה מתמדת באיכות. כל ארגון שאיננו מבוסס על בסיס ערכי מוצק, סופו שייפול כמגדל קלפים. נכון עשה הרמטכ"ל בצעדו - ולוואי שיהיה זה האקורד הראשון לתהליך זהה בכל המערכות הציבוריות בחברה הישראלית.