גם הציונים הגדולים של האומה, גם אלו אשר ראו בדת היהודית מחסום בפני העם היהודי לקום מרבצו הגלותי, לעשות מעשה, לעלות ולבנות את חיי האומה מחדש בארץ ישראל כבימים ימימה, גם אלו הבינו כי ללא מסורת ומורשת - היהדות והשורשים ההיסטוריים שמקורם בארץ ישראל, באדמתה, באבניה ובסלעיה - אין לתנועה הציונית מה לחפש בארץ ישראל. למעשה, אין לתנועה הציונית מה לחפש בכל מקום אחר בעולם, כולל אוגנדה.
יהודים צעירים אשר מרדו בבית ההורים המסורתי בארצות התפוצה, פשטו מעליהם קפוטות ושטריימל, לבשו חליפות ועניבות, ויותר מאוחר חולצה ומכנסי חאקי כאשר עלו לארץ ישראל. גם הללו הבינו, בתוככי הקיבוצים והקבוצות, המושבים והמושבות שוללי הדת - כי ללא ציון מסורות וחגי ישראל מקדמת דנא, אין להם קיום וצידוק לתביעתנו על אדמת ארץ ישראל.
אבות מדינת ישראל בעת החדשה עמדו בפרץ והשתיתו את הקמת מדינת ישראל על שורשים היסטוריים ותרבותיים יהודים, על מורשת יהודית המעוגנת בקרקע היהודית. הבנתם זו יצרה את הברית הבלתי מעורערת בין הזרם הדתי לזרם החילוני במדינת ישראל הצעירה של אז.
בימים אלו, כאשר אויבינו באזור ובעולם עמלים ללא לאות להפיץ את בשורת הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ובוודאי של מדינת היהודים, התשובה חייבת להיות העמקת ההבנה שלנו עצמנו בראש ובראשונה, כי זכותנו ההיסטורית על מדינת ישראל אינה עומדת כלל לשאלה באשר ההוכחות לכך פזורות באבנים ובקירות תמך סביבנו לכל שנישא עינינו. אין המדובר כאן על "סגידה לאבנים" כפי ששוללי היהדות וזכותנו ההיסטורית כאן מנסים להציגנו. האבנים סביבנו הינן העדות למהות, והמהות היא קשרו הבלתי מעורער של עם ישראל לאדמה הזו, לאבנים הללו.
אין אפשרות לבדל בין עצמאותו של עם לאדמה עליה הוא יושב. עם ללא אדמה הוא "עם" וירטואלי, זהו עם שאין חשיבות היכן הוא יושב, אם באוגנדה ואם בניו-יורק. אנו, השואפים להיות עם יהודי השוכן בין עמים אחרים ושייך למשפחת העמים, איננו מסוגלים לעיתים לראות את שברור ומובן מאליו לבני העמים אחרים - דהיינו, "באין פיסת ארץ להתיישב ולהחזיק בה, יפרע עם" ומכאן, "באין חזון יפרע עם" - דהיינו, חזונו הבסיסי ביותר של עם הינו חזקתו על פיסת אדמה משלו אשר הינו יושב בה בזכות ולבטח.
קיימות בינינו קבוצות המכונות פוסט-יהודיות וציוניות המשמשות מסווה לשנאה עצמית, לאוטו-אנטישמיות עיוורת ובוטה של יהודים, כל אותם ישראלים היוצאים נגד בני עמם וזכותם לחלקת אלוהים קטנה משלהם. כל אותם פוסט-יהודים וציונים אינם רואים בארץ ישראל - ומכאן, במשתמע, במדינת ישראל, חזות של חזון. לגבי דידם, מוטב ליהודי להתיישב בתפוצות ללא כל אותה נהייה "טורדת" אחר נושאי מדינה, עם ולאום. לגביהם, כמו גם לגבי אויבינו המרים ביותר, אנו היהודים מהווים צבר של בני דת בלבד ולא לאום. הם כמובן אינם יכולים ליישב את הסתירה המובנית בטיעוניהם לאמור, באם אנו לטעמם איננו עם ולאום, מדוע זה עמלים הם יומם ולילה לנסות ולהטמיע בנו את התזה כי הפלשתינים, אותו ערב-רב שהגיע מכל ארצות המזרח התיכון לשבור שבר יהודי, הם עם ולאום, ומכאן שזכאים הינם למדינה משלהם, אך לא היהודים? מדוע זה 22 מדינות ערביות אינן מהוות צידוק מספיק לעובדה כי אין לאמיתו של דבר סיבה רצינית ולגיטימית להקמתה של מדינה ערבית ה-23, בעוד שמדינה יהודית היחידה בחלד אינה לגיטימית?
ובכן, אנו איננו לגיטימיים כל זמן שנחשוב עצמנו לבלתי לגיטימיים והדרך לסכל רעיונות עוועים אלו, רעיונות אליליים, רעיונות אוניברסאליים פושטי-רגל והיגיון, עוברת דרך דבקותנו למצער במסורת היהודית ואפשר גם בדת היהודית, למתחזקים בינינו, באשר רק שם נמצאות התשובות לזכותנו הבלתי מעורערת על אדמת יהודה וישראל, ומכאן על זכותנו לחיות במדינת ישראל כיהודים בני חורין במקום שאנו יושבים בו. לגבינו כעם, שלילת היהדות כמוה כשלילת הווייתנו אנו לזכותנו למדינה משלנו, ולהווייתנו הבסיסית ביותר כעם יהודי הנושא מסורת ישיבתו בארץ ישראל כהמשך ישיר להיסטוריה שלו, למורשתו.
מכאן נובעת חשיבותו של חזון המורשת של ראש הממשלה מר
בנימין נתניהו. חזון זה בא לאשש ולחזק את שלכאורה אמור היה להיות ברי לכל בר-בי-רב, אך גורמים חתרנים מבפנים לנו, חלקם אף מבלי משים, העמלים מזה עשרות בשנים לקעקע את צדקתנו על ארץ ישראל, הצליחו עם השנים ליצור סחף חמור, הגדל והולך, בשם זכויות וירטואליות של אחרים על פנינו, בהבנתנו את המציאות וההוויה שלנו כעם וכאומה. בכך שיוצאים בלעג ובבוז נגד הצורך האבסולוטי, הבלתי מתפשר של כל עם בחלד במציאות הגיאו-פוליטית בה אנו שרויים במסגרת כלל האנושות, מקעקעים הם את צורכנו לפיסת ארץ משלנו על-מנת שנוכל לקיים בה את מדינתנו. אכן כן, אנו זקוקים לאבנים ולסלעים של ארץ מכורתנו, אנו זקוקים למורשתנו הטבועה בכל אלה על-מנת לדבוק באדמתנו לרשתה. אין חלופות אחרות בחלד, לא לגבינו ולא לגבי כל אומה אחרת.
מכחישי הציונות עמלים לספר לנו כי מדינת ישראל הוקמה כמקלט ליהודים עקב השואה הנוראה שעברה עלינו. על כך נאמר כי "חצי אמת גרועה משקר בוטה". ההתעוררות הציונית, האידיאולוגיה והמשנה הציונית התקבעה 60-50 שנים קודם לשואה. הקונגרסים הציונים התקבעו כמובילי התזה הלאומית ועבותותיה לארץ ישראל עקב מורשתנו ההיסטורית שנים רבות קודם לשואה. עלינו אך להודות (וגם להלל) את אבות הציונות של תחילת המאה העשרים אשר אם במתכוון ואם באקראי, כתוצר לוואי (חזונו של הרצל הנשען על רדיפות אנטישמיות של יהודים, מכיל גם איזכור לאסון אפשרי עתידי הנרקם לראש העם היהודי), יצרו את המחשבה הציונית וגלי העלייה הציונים שקדמו לשואה עשרות בשנים והכינו את המצע ואת הקרקע לקליטתם של היהודים עוד לפני השואה ואת האודים המוצלים שלאחר השואה.