במבט מן הצד ניתן לומר כי בשבועות האחרונים רק שפע הפרטים המופצים מכיוונה של דובאי מתחרים בשפע המידע וקטעי המידע הזולגים מכיוונם של מחפשי הנפט והגז בישראל. כמו שם, גם כאן קשה להבחין מה אמת ומה חזיון תעתועים. אבל יש בכל זאת הבדל משמעותי: קיים סיכוי גדול שפרשת החיסול בדובאי תחלוף מן העולם תוך פרק זמן סביר ותהפוך לאפיזודה נוספת במלחמה החשאית הבלתי פוסקת המתנהלת רחוק מן העין. חיפושי הנפט והגז ימשיכו לככב אצלנו לעיני כל עוד הרבה מאוד זמן.
בזרם הדיווחים היומיומיים כמעט על התפתחויות וסימנים לפריצת נפט או גז, המלווים בתיאורים ובהסברים מלומדים שהאדם מן היישוב לא מבין, קשה כמעט להבחין ולהבין מה באמת קורה בשטח - האם מה שמדווחים אמת הוא או הרהורי לב של אינטרסנטים.
חברות רווחיות? - להד"מ שתי עובדות שולטות בכיפה והן העומדות מאחורי החזיונות להם התרגלנו בחודשים האחרונים. על הראשונה עמדתי ב
מאמרי הקודם ומתייחסת לתפקידיה של הרשות לניירות ערך, שלא השכילה עד היום לקבוע כללים ברורים באלו נסיבות ומתי צריך לדווח על אירועים בתחום חיפושי הנפט או הגז. בהיעדרם, אימצו מנהלי החברות ושותפויות הנפט את הנוהג לדווח על מה שנראה בעיניהם חשוב. במבחן התוצאה, עד היום, התברר תמיד כי חשיבות זו הייתה משוללת יסוד.
הפעם ברצוני להוסיף ממד נוסף למציאות זו, הנוגע לתפקידם של הכותבים, הפרשנים והמנתחים את תחום החיפושים. ממה שיוצא מתחת המקלדת של מרביתם, אם לא כולם, מתקבל הרושם שאינם מכירים או לא זוכרים שהיינו כבר בסרטים דומים של אופוריה סוחפת על תגליות שבדרך, שהותירו אחריהן בעיקר תסכול, אכזבה וכמובן הפסדים כספיים למשקיעים. לכך צריך להוסיף את הנטייה הקיימת לערב נושאים בבחינת מין שאינו מינו, ההופכים את הדיווחים לבליל של מידע שלא תמיד משקף את המציאות בשטח. כל מי שמשקיעים בפרויקטים השונים ונסמכים על דיווחים אלה, שנתם נודדת לא אחת בשל מציאות זו.
זה קורה עקב "רעשי המשנה" שנוצרו בעקבות תגליות הגז הגדולות בים התיכון במהלך 2009. שלא במפתיע, נולדו מאז יש מאין יזמים שמעולם קודם לא היו קשורים לחיפושי הנפט והגז, המוצאים את הים כזירה חדשה שניתן לעשות בה עסקים טובים. מה שכן מפתיע, היא ההתעוררות הגדולה בקרב מחפשי הנפט ביבשה, בתוך גבולותיה של המדינה. לא עצם ההתעוררות מפתיע, אלא ממדיה. חברות שעד לא מכבר שמן כמעט שלא נודע ברבים, זוכות בחודשים האחרונים לחשיפה ובעקבותיה לנסיקה בערכן הכספי, משל היו חברות פעילות מצליחות המניבות מזומנים שוטפים. אבל הן לא. אלו חברות ושותפויות מוגבלות שלא ייצרו עד היום מפעילותן ולו שקל אחד. אבל מי חושב על כך כאשר הן מייצרות ערכים עבור משקיעיהן.
תמונה לא מהימנה כאשר כולם נסחפים בהתלהבות נשכחת העובדה הבסיסית כי התגליות בים כבודן וערכן במקומן מונח, אבל אין כל קשר בינן לבין הסיכויים לתגליות בשטחה של מדינת ישראל. את הדבר הבסיסי הזה לא מדגישים ולכן, נוצרת תמונה לא מהימנה של המציאות. והרי מה יותר פשוט מאשר לקבוע כי תגליות הגז בשדות הגז "תמר" ו"דלית" היו במרחק קרוב ל-100 ק"מ מחופי ישראל, ואין בינן לבין הסיכויים למצוא נפט או גז באזור ים המלח, למשל, ולא כלום. יתר על כן, התגליות הללו היו בלב ים ולכן הן לא התגלו בישראל כפי שזה מוצג לעתים קרובות. מאות קידוחים דומים מתבצעים בעת הזו במרחבי הימים בעולם. האמריקנים הקודחים במפרץ מקסיקו, לדוגמה, לא מדברים על תגליות בארה"ב כפי שלא עשו האנגלים והנורבגים כאשר גילו את שדות הנפט הענקיים בים הצפוני.
הרצון הבלתי נשלט כמעט להוכיח הישגיות, גורם אצלנו לא אחת לאיבודי כיוון ולהפלגה למחוזות רחוקים מהמציאות. רק בתחום חיפושי הנפט והגז בישראל ניתן להרוויח יפה בלי שיתרחש דבר-מה ממשי. מי שלא מתחם גבולות בין הפעילות בעומקי הים לעומת הפעילות בשטחה המצומצם של מדינת ישראל, יכול להצטייר כמי ששוגה בהבנת החומר. אם הוא גם נסחף אחרי האורות והברקים היוצאים מכיוונם של הפועלים ביבשה, הוא עלול לנטוע אשליות. בשני המקרים יימצא האחד שייפגע מכך. במקרה הטוב זה יתבטא בהבנת הנושא, במקרה הרע הוא עלול להיפגע בהשקעותיו הכספיות.
לא נותר אלא לחזור על הקביעה שהגיעה העת לקבוע כללי דיווח נאותים בתחום חיפושי הנפט והגז. יש להניח כי בעקבותיהם, גם סיקור התחום ייקבע על אדנים מוצקים יותר.