בחודש יולי 2009 פורסמה כתבה בעיתון הארץ בנוגע לבחינת הבגרות בהיסטוריה שכותרתה "הורדת בחינת הבגרות לזנות".
הכתבה הייתה מאוד מגמתית, וצוטטו בה אנשי אקדמיה שהביעו דעתם בנושא. בזמנו הגבנו לנושא דרך האתר של ארגון המורים וזכינו לקבל תגובות של מורים ואנשי אקדמיה ממקצועות שונים ורבים מהם הביעו הזדהות מלאה עם דעתנו.
התגובות והשיח שקיימנו עם המורים העלו עניין נוסף שברצוננו להציג, והוא מעורבות (או מעורבות יתר) של אנשי אקדמיה בעיצוב תוכניות הלימוד וחיבור בחינות הבגרות.
איננו פוסלים מעורבות של אנשי אקדמיה בעיצוב תוכניות לימוד ונראה לנו חשוב שישותפו בכל הוועדות והפורמים הנדרשים, אך אנו חשים שמקומם של המורים והשפעתם על עיצוב התוכניות קטן מידי.
מקומם של מורים מהשטח והשפעתם בוועדות אינו פרופורציונאלי ביחס לאנשי האקדמיה. רבים מהמורים חשים שמשקל הדעות שהם משמיעים בוועדות המקצוע אינו זוכה ליחס המתאים, והתוצאה היא בהתאם: נתק מוחלט. אך כולם מרוצים ששוב האקדמיה הביעה את דעתה.
אין ספק שלניסיון של המורה בשטח אין תחליף. ההתמודדות היומיומית עם רמות שונות של תלמידים, ההתמודדות עם בעיות המשמעת והצורך לעמוד בהספק הם המעניקים לו את הערך המוסף והיתרון על אותם אנשי אקדמיה שרובם לא ראו כיתה כבר שנים, אם בכלל. אנשי האקדמיה יושבים במגדל השן האקדמי ותורמים את שיש להם למערכת, אך לדעתנו משקל היתר שלהם בעיצוב התוכניות שגוי, וצריך להחזיר למורים את שיקול הדעת בעיצוב התוכניות.
רעיונות חדשים עולים עתה במסדרונות משרד החינוך בנוגע לביטולן של בחינות הבגרות במקצועות "הפחות נחשבים".
משום מה תמיד שמם של מקצועות ההיסטוריה והספרות עולים שוב ושוב. אנו שואלים את עצמנו האם מקצועות אלו ערכם פחות ממקצועות אחרים? האם באמת הערכה חלופית שנחלה כישלון חרוץ בארה"ב יכולה לשמש תחליף לבחינה אמיתית חיצונית בלתי תלויה, האם המורים יעמדו בלחץ של ציבור ההורים לפניות בנוגע לציונים?
זה מספר שנים עולה שוב רעיון של הערכה חלופית, ושוב ישנן שמועות הפוגעות בציבור המורים החשים חוסר ודאות בקשר לגורל המקצוע, וצפויים אף לפגיעה בתחום המקצועי. הרי ברור לכל שכל מקצוע שיעבור להערכה חלופית ייפגע פגיעה קשה, וראינו בעבר מקצועות שפשוט נמחקו כאשר עברו להערכה בית ספרית. אנשי האקדמיה המעלים הצעות המנותקות מהשטח מציעים פעם נוספת את ההערכה החלופית. מדוע אנשים כאלו שאין להם שום ידע או מודעות למתרחש בבתי הספר דווקא הם קובעים את עתידו של המקצוע? מדוע יש להקל כל הזמן עם התלמיד? ביטול ההוראה של מקצועות לימוד או בחינות בגרות זו הדרך הקלה והלא נכונה לטפל בבעיות המצויות בשטח.
דעתם של המורים, נחשבת בעינינו לא פחות ואף הרבה יותר מאנשי האקדמיה המנהלים עם עצמם שיח של חירשים בוועדות המקצוע. כרגיל מי שמתמודד עם התוצאות הם אנו המורים. האם לא הגיע הזמן שאנו המבינים באמת את המצב בשטח נהיה אלו שיובילו ויקבעו את תוכניות הלימוד? נשמח להיעזר באנשי האקדמיה אך לא להיפך.
