אני מאשים!

אני מאשים את אהוד ברק שר הביטחון, את משה (בוגי) יעלון השר לעניינים אסטרטגיים, את צחי הנגבי יו"ר ועדת החוץ והביטחון, את אבי דיכטר יו"ר ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, וגם את בנימין נתניהו ראש הממשלה - בהפקרת ביטחון ישראל. בימים אלה, כשאנחנו רואים מול עינינו את התחזקות ציר הרשע בהתוועדות המתוקשרת של אסד, אחמדינג'אד, נסראללה ומשעל, על מנהיגי המדינה האמונים על ביטחונה, להתעשת ולהתחיל להתייחס לאיומיהם ברצינות המירבית. האשליות של אפשרות שלום עם סוריה ועצירת ההתגרענות של אירן מתנפצות מול עינינו, תוך התגברות גילויי השנאה מצידם. במצב כזה, באזור כמו שלנו - רווי עשרות אלפי טילים ורקטות המכוונים לכל חלקי הארץ - גם הרגישים ביותר - היה על המדינה להיכנס למצב חירום תוך גיוס כל המשאבים האנושיים, הכלכליים והטכנולוגים להגנתה. בפועל, קיבלו כל הנבחרים והממונים לטיפול במצבנו האסטרטגי מידע מלא על הכשלים המבצעיים והכלכליים של מערכת "כיפת ברזל", שפותחה כנדבך עיקרי בהגנת העורף [ראה גם: חגיגות "שמחת כיפת הברזל" בארץ בנות היענה]. הדברים פורטו ונמסרו על-ידי מומחי עמותת "מגן לעורף" בין בכתב ובין בעל-פה:

• (1) הוסבר פער 15 השניות בתפעול המערכת, שאינו מאפשר טכנית ליירט רקטות איטיות בטווח של עד 4.5 ק"מ ומהירות - עד 16 ק"מ.

• (2) הובהר כי עלות טיל "כיפת ברזל", המגיעה ל-100,000-50,000 דולר (כשליירוט ודאי דרושים לפחות 2 טילים), תדרוש את כל תקציב המדינה ויותר, כדי לעמוד מול מתקפה של עשרות אלפי הטילים והרקטות של אויבינו.

• (3) יירוט טיל עם ראש נפץ לא קונבנציונלי מעל אזור מאוכלס באמצעות טיל של "כיפת ברזל", עלול לגרום לפיזור החומר המצוי בראש הקרבי באותו אזור תוך פגיעה באוכלוסיה.

• (4) המערכת לא תוכננה ואינה מסוגלת ליירט פצמ"רים המהווים איום משמעותי לאזורים בקרבת הגבול.

במקביל, הובהרו למקבלי ההחלטות יתרונות מערכת היירוט באמצעות קרני לייזר, שפותחה בשיתוף עם ארה"ב לפי דרישות שהגדירה מערכת הביטחון, ערכה 46 ניסויים מוצלחים והוקפאה, ובעצם "נזרקה לפח" על-ידי מדינת ישראל. אני מאשים את מקבלי ההחלטות בהפקרת בטחון המדינה משום שלא היו פתוחים לראות מראש, למרות האזהרות, ואינם מוכנים להכיר גם כיום עם גמר הפיתוח של "כיפת ברזל" בחסרונותיה. ללא בדיקה רצינית נוספת, בשיתוף מומחים גם מחוץ למערכת, המשיכו להשלות את תושבי שדרות ועוטף עזה והמדינה כולה, שה"כיפה" תגן עליהם מירי הרקטות והפצמ"רים. כיום, משנוכחו בהתאמתות ההתרעות של מומחי "מגן לעורף", החליטו לאחסן את המערכת במחסני החירום במקום להציבה במוקדי הסיכון. אני מאשים את הצמרת הביטחונית של המדינה, שמסיבות של העדפת אינטרסים כלכליים, הקשורות לייצוא ביטחוני, העדיפו את "כיפת ברזל" על פני מערכות הלייזר. התוצאה היא, שמפקירים את מרכזי האוכלוסיה, אזורי התעשיה, שדות התעופה האזרחיים והצבאיים, מחנות צה"ל ומרכזי הגיוס וההצטיידות בעת מלחמה ובעצם, את כל המדינה, לאיומים הכל-כך מוחשיים של אויבינו. אני מאשים אותם, שכיום, בגלל שיקולי אגו, ממשיכים בהפקרת בטחון המדינה, כשאינם מוכנים אפילו להביא, בתקציב לא משמעותי, את מערכת ה"נאוטילוס" שנוסתה בהצלחה ו"שוכבת" ארוזה באתר הניסויים של צבא ארה"ב. הכל שמא יתברר חס וחלילה (מבחינתם), כי הבחירה וההעדפה של "כיפת ברזל" הייתה מוטעית ביסודה. אני מאשים אותם על כך שהם סומכים אולי על ההרתעה ויכולת התקיפה של צה"ל, ובמיוחד של חיל האוויר, ולכן מוכנים להסתפק ולהשלים עם מערכת יירוט שלא תיתן - לא מבצעית ולא כלכלית - את התשובה היותר טובה לאיומים. אני מאשים אותם, שגם כשנוכחים כבר שהסיכוי לעצור את האיום האירני הולך ופוחת, הם עדין לא מתעשתים ואינם מפשירים את הפיתוח וההצטיידות במערכות הלייזר, שיכלו כיום להוות כבר אבן יסוד בהרתעת האירנים משימוש בטילים, עם רש"ק גרעיניים או בלעדיהם, נגד ישראל. היות שעמנו למד במהלך ההיסטוריה שלו - הרחוקה יותר והקרובה - שלא כדאי לזלזל באיומים של אויבינו, אני מציע דחוף לחזור ולבדוק את אופציית המערכות מבוססות הלייזר, אשר הושוו על-ידי פרופסור לפיזיקה מהמובילים בארץ, לפיתוח הרדאר במלחמת העולם השנייה. במידה שהדברים לא ייעשו, כדאי לחברי ההנהגה הנוכחית להכין הסברים טובים לוועדת החקירה שתקום לאחר המלחמה הקרבה.