"חוצות זתוניא" הוא רומן מרתק, שהגיבור הראשי שלו הוא הכפר הערבי ולידו ניתן למצוא גלריה גדולה של גיבורים. אל תחפשו את השם זתוניא על פני המפה. זה שם של כפר פרי דמיונו של הסופר. אך לדמיון יש קשר חזק למציאות הגלומה בשם זתוניא, זית בעברית. לכפר המתואר בספר יש שורשים עתיקים בנופי ארץ ישראל כשורשיו העבותים והעמוקים של עץ הזית.
הקורא הישראלי זוכה לקבל רומן המעביר לנו בנימה אירונית סאטירה פוליטית-חברתית. חיצי הביקורת הסאטירית מופנים פנימה אל החברה הערבית, שהסופר הוא חלק ממנה. אנחנו מתוודעים למבט אחר על חיי הכפר, לכאב של סופר ערבי לנוכח מציאות קשה של אישה, המבקשת לתת ביטוי לכך שאך ורק היא ריבונית על גופה, ואין מקום לגילויים של אדנות גברית.
אנחנו מתוודעים לביטוי רגיש וכואב של סופר ערבי לנוכח המחנק, בו נתונים אלפי צעירים ערבים, שרכשו השכלה אקדמית גבוהה ושערי התעסוקה ננעלים בפניהם. (בערב ההשקה של הספר, שהתקיים בתל אביב, התוודעתי למספר המדהים, שכיום עשרת אלפים צעירים ערבים, אזרחי ישראל, לומדים באוניברסיטות בירדן).
עודה בשאראת אינו חוסך את ביקורתו על הפוליטיקה הפנימית כפי שבאה לידי ביטוי במישוריות המוניציפאלית, תוך כדי סיפור חייו של המורה לערבית בשם ח'אלד אל מוסלי. הוא אינו חוסך את שבטו מנגעי התופעות של החמולתיות.
הדרמה של הפוליטיקה הפנימית שזורה בשלל דמויות ואירועים המניעים אינספור פרשיות ופרשיות משנה, מאבקי מנהיגות וסיפורי אהבה.
אני ממליץ בחום על הספר של עודה בשאראת "חוצות זתוניא", אותו קראתי בנשימה אחת, ונכבשתי באירוניה המהולה באמפתיה ובחום אנושי.
