פרשת השבוע, פרשת כי תשא, היא הארוכה ביותר מבין פרשיות ספר שמות. הפרשה מונה
קל"ט פסוקים [וסימנך:
'לקט'] בתוך חמישה פרקים [ל'-ל"ד], הכוללים
מלקט עניינים ונושאים הקשורים בעיקר לענייני המשכן, שהרי כבר ידוע בשער בת-רבים כי הפרשה מחמש הפרשיות: תרומה, תצווה, כי תשא, ויקהל ופקודי העוסקים ב"משכן וכליו".
אולם, ראו זה פלא! בפרק ל"א פסוקים י"ב-י"ז תורתנו מצווה על
שמירתה של השבת הקדושה, כדכתיב: "ויאמר ה' אל משה... אך את שבתותי
תשמרו... ושמרתם את השבת... וביום השביעי שבת שבתון קודש לה'... ושמרו בני ישראל את השבת...". שלוש פעמים ביחידת פסוקים הנ"ל מופיע השורש ש.מ.ר. ולנו אין ספק שחזרה משולשת זו מעצימה את עניין שמירת השבת כתקנה ואין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב, כמו גם את הקשר בין עניין "המשכן" ועניין "השבת", שעל זאת כבר עמדו חכמינו ע"ה בכמה דוכתי וכל המעיין והלומד שם על אתר - ישכיל ויחכים ואף שכרו ישולם מ"בעל הדבר". במאמרנו זה נוסיף נדבך נוסף ובקצרה, בעזר ה', במסוגלותה, חשיבותה ועוצמתה של השבת "ומאן דנפח מדיליה
נפח" [ראשי תיבות:
פירוש
חדש
נפלא. ודו"ק].
יום השבת התקדש ונצרב בהוויה היהודית כיום הקדוש ביותר מבין כל ימות השנה. קדושה זו נחקקה לדורות ונמשכת תדיר מן "הקדושה העליונה" ממש, משום שהקב"ה קידש יום זה לעולמים. שנאמר: "על כן, ברך י-ה-ו-ה את יום השבת, ויקדשהו". ביום קדוש זה יש ירידת "שפע אלוהי" לכלל היצורים ובפרט לעם סגולתו, עם ישראל. אשר על כן, יום קדוש זה ניחן בשפע של סגולות ויתרונות, כגון: יום מנוחה ונפישה, יום של כינוס וקיבוץ המשפחה, יום של חיזוק האמונה, יום של לימוד והתעסקות בתורה הקדושה ועוד.
ולנו נראה להוסיף ולקבוע שיום השבת, במהותו הבסיסית, יכול גם לשמש "לכל דצריך" כיום של סליחה, מחילה וכפרת עוונות. וזאת, מוכח ממספר מקורות בספרותם הקדושה של חז"ל, כמו למשל [שבת קי"ח:]: "אמר ר' חייא אמר ר' יוחנן: כל
המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש -
מוחלין לו. שנאמר [ישעיהו נ"ו, ב']: "אשרי אנוש יעשה זאת... שומר שבת מחללו..." אל תקרא "מחללו", אלא - "מחול לו".
