ניפגש ביולי

מי יכריז על פתיחת המו"מ שייכשל? שני נציגים של הממשל האמריקני תופסים הבוקר את כותרות העיתונים בישראל: ג'ו ביידן, סגן הנשיא, שיגיע מחר לביקור, וג'ורג' מיטשל, השליח האמריקני, שהגיע כבר אתמול. ביידן, כך מדווח שמעון שיפר בידיעות אחרונות, בא כדי להעביר מסר באשר לאירן ("אל תתקפו"). מיטשל מתחיל בימים אלה מסע דילוגים בן ארבעה חודשים בין נציגי ישראל לרשות הפלשתינית, במה שמוגדר כ"משא-ומתן עקיף" או "שיחות קרבה". במעריב מדווחים אלי ברדנשטיין, מיה בנגל, עמית כהן ואמיר בוחבוט כי טרם ברור מי יזכה בזכות להכריז על חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים. מצד אחד נאמר כי "מיטשל [...] יהיה זה שיפרסם היום הודעה מינורית על חידוש המו"מ", מצד אחר מועלית האפשרות ש"ביידן יהיה זה שיספק הכרזה בנידון". בכל מקרה מודגש כי "אף אחד מהצדדים אינו מעוניין בהכרזות מפוצצות ובומבסטיות". מי שבאופן טבעי מעוניין בהכרזות מפוצצות ובומבסטיות הוא העיתון המדווח על אי-הרצון של הצדדים בהכרזות שכאלה. בשער מעריב מתואר הביקור של מיטשל בישראל פעם אחת כ"מכריע" ופעם אחרת כ"דרמטי". כותרת בגופן ענק מעל לדיווח על הביקור מבשרת על "ניצנים של אופטימיות" (משום מה, טור פרשנות המתפרסם לצד הידיעה [נדב איל] אינו קשור למו"מ עם הפלשתינים ומוקדש דווקא ליחסים בין נתניהו לשר החוץ אביגדור ליברמן). קריאה ביתר העיתונים מלמדת שתהיה זהותו של המכריז על חידוש המשא-ומתן אשר תהיה, שלום אזורי אינו צפוי בקרוב. "קשה להאמין שבארבעת החודשים שקצבו הצדדים לקיום השיחות יצליח המתווך לגשר על המחלוקות העמוקות הפעורות בין עמדותיהם", כותב שמעון שיפר בידיעות אחרונות, תחת הכותרת המדכדכת "שיחות לשום מקום". ב"ישראל היום" כותב דן מרגלית כי "שוב ממלאים השבוע שני נציגים אמריקנים רמי דרג את מרכז הזירה המדינית של ישראל. אך שלושת מרכיבי ההידברות מניחים מראש כי דבר לא יבשיל בסיבוב נוסף של שיחות שהם רוקחים". הידיעה המרכזית שמעל מאמרו של מרגלית נושאת את הכותרת "שיחות עקיפות, מהומות ישירות", ומוקדשת, בין היתר, לעימותים שפרצו בסוף-השבוע בהר הבית בין מוסלמים למשטרת ישראל. במדור המאמרים של הארץ מצטרף צבי בראל לפסימיסטים וכותב כי "אין זה משנה באיזה פורמט יתנהלו השיחות. כי במאזן שבין הישרדותה של הממשלה לתנאי קיומה של המדינה - הממשלה כמובן חשובה יותר". בשער הארץ מדווח ברק רביד על מסמך מסווג שהפיץ אגף המודיעין של משרד החוץ (נא לא להתבלבל עם אגף החוץ של משרד המודיעין), ולפיו מצד אחד הממשל בארה"ב אינו צפוי להקדיש תשומת לב רבה לקידום תהליך השלום במזרח התיכון, ומצד אחר הממשל מתקרב בעמדותיו לעמדות הפלשתינים. בעיניים ישראליות נראה שיש סתירה בין שתי המגמות, שכן ארה"ב נתפסת כמי שעשויה לדחוק בישראל להגיע להסכם שיכלול ויתור על חלק מהשטחים שכבשה בשנת 1967, כפי שדורשים הפלשתינים. מכל מקום, אם ההערכות הכלולות במסמך נכונות, קשה עוד יותר להאמין שישראל והרשות יצליחו להתקדם במידה משמעותית עד תום ארבעת חודשי "שיחות הקרבה". מה צפוי בעוד ארבעה חודשים, במקרה שהשיחות ייכשלו? אבי יששכרוף מזהיר בהארץ מפני גל חדש של התקוממות פלשתינית רחבת היקף. "ישראל אינה יכולה לתת לפלשתינים את מבוקשם וגם לא להפך", כותב יששכרוף. "ממשלת נתניהו לא תסכים לנסיגה מלאה מהגדה או לחילופי שטחים ביחס של 1:1. הרשות לא תסכים לפחות מזה, מה עוד שסוגיות מרכזיות אחרות כמו ירושלים והפליטים כלל לא יעלו לשולחן הדיונים. כישלון של סבב מו"מ נוסף עלול להביא להתנגשות אלימה נוספת, כואבת יותר מההתגוששות של ימי שישי האחרונים, בהר הבית ובכפרים באזור".