הצגת "אחד משלנו" בסטודיו יורם לוינשטיין, אינה דרמה ששייכת למקום או לזמן מסוים. היא יכולה להתרחש בכל עת ובכל מקום בחלד. מכאן, הצלחתו של הסרט שכתב בני ברבש וביים אחיו, אורי, ונבחר לייצג את ישראל ב-1989 כמועמד לאוסקר הסרט הזר.
בימויו של כפיר אזולאי את ההצגה בסטודיו, בעזרת שחקנים שכל אחד מהם קורץ מחומר של כוכב ממש, לוכד את הקהל ומהפנט אותו לחלוטין. הסיפור מתרחש במחנה של יחידת צנחנים בשומרון, כשאליה מגיע חוקר מצ"ח, לחקור את נסיבות מותו של מחבל-רוצח תוך כדי ניסיון בריחה. דוח המפקד (דדי רובינשטיין הסמכותי) אין דיו עבור מצ"ח, והחקירה פותחת תיבת פנדורה שסופה טרגי.
המחזאי לא מעמיד כאן את הטובים מול הרעים, או ימנים נגד שמאלנים. הניגוד פה הא בין הבחורים האמיצים שמקריבים את חייהם למען שרידותינו כאן, מול המון הנבזים שמחללים גופות חיילים וגם אזרחים (וזה במציאות, לא רק בהצגה), וכיצד יש לנהוג בתגובה כדי למנוע זאת. זו מהות הדרמה, שברבש כה היטיב לכתוב תוך שמירה על איזון ואי-גלישה לפוליטיזציה, אלא בנגיעה בערכים הומאניים תוך ראייה מפוקחת של המציאות האכזרית שאנו מצויים בה.
מסתבר שהחוקר רפא (ניב פטל) היה בעבר, כששירת באותה יחידה, חברו הטוב של רס"ן היחידה, יותם (איתי פולישוק, שנושא על כתפיו המוכשרות את רוב עולה של ההצגה). מתגלה שהרוצח המחבל הוא שרצח את חברם הטוב ביותר, אמיר, שפרטים על מצב הגופה לאחר ההתעללות, מותיר אותנו בהלם. כמו-כן, החוקר נושא גם הוא קופה של שרצים על גבו. ההתלבטות שלו כיצד לנהוג במקרה, כשהוא נקרע בין הנאמנות לחברים ביחידה, בה נשבעו כולם להיות אחד למען כולם וכולם למען אחד - קורעת אותו לגמרי. פרשיות העבר הרחוק והפרשה החדשה נמהלות זו בזו במשברים נפשיים אצל שני החברים. הסוף המפתיע מותיר אותך ברמת ריגוש גבוהה ביותר, ועם תחושה שלא בכל יום זוכים לראות הצגה שהיא גם ישראלית, נתח מבשרנו, וגם כה משובחת, מעולה ואין מילים לתת את כל הסופרלטיבים האפשריים.
לצד הנזכרים לעיל, בולטים במשחקם גם מיטל אבני כתמר, אהובתו של יותם, שסצנת האהבה שלהם מאוד ארוטית ורגשית כאחד, והטלפנית דנית שטרום, החמודה ומלאת השארם הבלתי נדלה, שמגלה כשרון קומי אדיר. וכן, איתי פלג כארז, במבטא רוסי שהצליח "לעבוד עלי", גל סנד החביב כנהג האסטרונאוט של החוקר, ורמי קאשי. כולם נפלאים ומקצועיים לעילא. לרוץ לראות עוד השבוע ולא להחמיץ, בסטודיו המשופץ שבשכונת התקווה.
