ספרה של נורית בת יער, בכירת עיתונאיות האופנה בישראל ודוגמנית בראשית דרכה, "שיכרון עיצובים", אכן גורם לשיכרון חושים במבט בצילומים היצירתיים המרהיבים של טובי הצלמים בארץ. בהמשך, כשמתחילים לקרוא את המאמרים המעמיקים המרחיבים את הדעת שכתבה בת-יער, ומתחילים להבין את ההקשרים של היצירות עם הרקע ההיסטורי, המצב החברתי ונטיות האופנה העולמית באותו זמן - פשוט לא יכולים להינתק מהספר.
הספר עב הכרס, המחולק לפרקים על-פי נושאים, ולא כמילון כרונולוגי יבש, מתחיל בפרק "אופנה ישראלית כמגשימת כור ההיתוך". וכך באמת היה. החל באופנה שהושפעה מהתפוצה התימנית, בה שולבו בעיצובי האופנה הרקמות העשירות, תכשיטי המטבעות שענדו על צווארן ועל ראשן יפהפיות הדור ההוא, כשהכל בשילוב צבעים עשיר ומיוחד. המשך בהשפעה של העלייה הבוכרית, השפעות ציירים דגולים מהארץ ומהעולם, כשכל אלה משתרגים במקוריות ובתעוזה הישראליות.
בספר מודגש חלקה של רות דיין, שייסדה את "משכית", בה שולבו אופנת המדבר של פיני לייטסדורף, הרקמות הבדואיות מהנגב והשפעת ציורי בעלה של פיני - יוחנן סימון. יצירותיה של פיני נרכשו על-ידי אושיות בינלאומיות, כמו גם יצירות בגדי הים של גוטקס, שעד היום נחשבות לראשונות במעלה בעולם.
הספר מתובל בסיפורים אמיתיים מאחורי הקלעים של עולם האופנה, כאלה שמעולם לא נכתבו בביקורות שכתבה נורית בזמנו ב
ידיעות אחרונות בשלושים שנות עבודתה. הפכים הקטנים הללו מרתקים, ומאפשרים לקורא לחדור באופן אנונימי אל לב התעשיה בארץ ובעולם, ולחוש שהוא מקבל את המידע מכלי ראשון.
עיון בספר מעניק לנו, הקוראים, תחושת גאווה לאומית נהדרת, על האופנה הישראלית שכבשה וממשיכה לכבוש גם את העולם. צילומים וסיפורים על אלבר אלבז הישראלי, בוגר שנקר, שעיצב ל"ג'פרי בין" האמריקני, לגי לארוש, לאיב סן לורן ריב גוש, וכעת הוא מעצב "לאנוון", שהמגזין "טיים" הכליל אותו ב-2007 בין מאה האישים המשפיעים בתבל, עוד בטרם נכלל בין חמשת האופנאים המובילים בעולם. הצלחתם של בוגרי מכללת "שנקר" להתברג אל בתי האופנה המובילים בארץ וגם בעולם מרנינה את הלב. תצוגות האופנה של בוגרי "בצלאל", שאף הם חודרים ללב התעשיה ביצירות מקוריות כל-כך, כמו הדוגמניות שלנו שעושות חיל בחו"ל, אך מקומן אינו בספר - כל אלה חשובים לתולדות האופנה בארץ ולולא הקדישה בת-יער לכך כמה שנים של עבודת נמלים, מאז פרשה מידיעות אחרונות, לא היה תיעוד לנושא, שכיום הפך לחלק בלתי נפרד מגדולי המוזיאונים, כמחלקה בפני עצמה. ראו "מוזיאון המטרופולין בניו-יורק", מוזיאון "וויקטוריה ואלברט" בלונדון, ועוד.
פועלם של אופנאים מהשורה הראשונה שהיו לנו, וששמם נשכח או הולך ומעלה אבק, כמו גניה אלבין, רוז'י בן יוסף, לולה בר - אופנאית החברה הגבוהה, ריקי בן ארי ז"ל והצלחתה בפריס, התכשיטנית רחל גרא, מפעלי "בגד עור" הייחודיים בארץ ובעולם, ועוד ועוד, שתקצר היריעה כאן מלהזכיר - הספר עושה עימם חסד ולא מניח להם לשקוע לתהום הנשייה.
עמדה לה לבת-יער הזכות להיות בעלת אוסף צילומים נדיר באיכותו ובגיוונו, מאלה שהצטברו אצלה בשנות עבודתה הרבות. וכך, בתוספת עזרה מכמה מוזיאונים אחרים, השכילה לחבר את המיטב שבצילומים, ולאגדם לקובץ הראוי לשמרו, בתוך הספר שיהווה נכס לשוחרי אמנות ובמיוחד אמנות האופנה.