הוריו של איתן לא ציפו ממנו לדבר. הם האמינו שאסור לנתב את הילד או להשפיע עליו. הם לא הביעו עניין בציוניו או בהצלחות לימודיות אחרות. הם לא הציבו לו מטרות ויעדים. בבגרותו, איתן לא חש את חשיבות העשייה וההישגיות. הוא בחר במסלול לימודי שלא העניק לו מקצוע יישומי. שוב ושוב הוא מתחיל עבודות ומסיים אותן במהירות מבלי להתמיד.
הוריו של אמנון זלזלו בו ושידרו לו חוסר אמון, בו וביכולותיו. בבגרותו, אמנון חש חוסר ביטחון עצמי כאוב וחוסר אמון ביכולותיו. בכל פעם שהוא מתחיל לעבוד במקום חדש, הוא נתקף ברגשות כאובים ובחרדות שמכשילים אותו שוב ושוב. רגשותיו מנתבים אותו ליצור לעצמו סביבת חיים מתסכלת ומזלזלת, ממש כפי שחווה בילדותו.
הוריה של ענבר, עודדו עשייה ויצירה ומנגד שידרו חוסר אכפתיות כלפי הישגיות והצלחה. בבגרותה, ענבל ניתבה את עצמה בצורה לא מודעת לעיסוק הדורש השקעה רבה ואינו מתגמל. היא עובדת שעות רבות ומנגד הכנסתה נמוכה.
תמר גדלה עם אם חרדתית שחששה וגוננה עליה יתר על המידה. אמה חשה שילדתה מוגנת רק בביתם ומנעה ממנה לצאת ממנו לפעילויות ולחברים. בבגרותה רגשותיה של תמר מנתבים אותה בהתאם לזיכרון הרגשי הלא מודע שנטמע בה בילדותה. היא מתמלאת חרדות כאשר היא יוצאת מביתה. רגשותיה הכאובים גרמו לה להסתדר בבית, להימנע מלעבוד וליישם את כישוריה.
אביו של רענן היה בעל ניסיון חיים מורכב ועולם רגשי כאוב. רענן הטמיע מאביו את תחושת האכזבה החוזרת ונשנית מאנשים. בבגרותו, רענן הוא עו"ד בעל יכולות. הוא מצליח בעבודתו המקצועית, אך מסתכסך שוב ושוב עם אנשים וחש תחושת אכזבה חוזרת ונשנית ממש כמו אביו. רגשותיו גורמים לו להתנהג בצורה שמכשילה את קשריו עם אנשים אחרים ומקשה על התקדמותו המקצועית.
