פרשת השבוע שתיקרא השבת, בסיעתא דשמיא, בבתי הכנסת ברחבי העולם היהודי, מתייחדת בכך שבשבת זו יקראו שתי פרשיות סמוכות זו לזו, והן "פרשת ויקהל" ו"פרשת פקודי", במקום לקרוא פרשה אחת בלבד כמדי שבת בשבתו. תופעה מעין זו כבר ידועה בשער בת רבים בכינוי "פרשה מחוברת" והיא חלה מספר מועט ביותר של פעמים במהלך השנה, וזאת חז"ל קבעו כדי להתאים את מספר השבתות שבמשך השנה למספר הפרשיות הנמצאות בחמשת חומשי התורה. כמו-כן, מספר הפסוקים בשתי הפרשיות עולה למניין
רי"ב [וסימנך: "וירא אלוהים את
האור כי טוב"].
יש לציין שבשתי הפרשיות ישנה מצוות לא תעשה אחת הקשורה לשבת קודש, והיא: "שלא יעשו בית הדין משפט מות בשבת", קרי: מי שנתחייב מיתה בבית הדין לא ימיתוהו בשבת..." [ספר החינוך, מצווה קי"ד].
בשבת הקודמת עמדנו על חשיבותה של השבת
כמהות של סליחה ומחילה, וזאת בנוסף לעובדה הידועה שיום השבת התקדש ונצרב בהוויה היהודית כיום הקדוש ביותר מכל ימות השנה, וקדושה זו נמשכת מן "הקדושה העליונה" ממש, משום שהקב"ה קידש יום זה לעולמים. שנאמר: "על כן, ברך י-ה-ו-ה את יום השבת, ויקדשהו". אשר על כן, יום קדוש זה ניחן בשפע של סגולה ומסוגלות, יתרונות ומעלות, כמו למשל: מנוחה ונפישה, כינוס וקיבוץ המשפחה, חיזוק האמונה, לימוד והתעסקות בתורה הקדושה ועוד.
במאמר זה יובא בקצרה היבט נוסף לחשיבותו, לעוצמתו ולחוסנו של יום השבת הקדוש, יום אשר בעיקרון יסוד קדושתו מתחיל בו בלילה ונמשך גם במהלך כל יום הלמחרת, בבחינת: "היום הולך אחר הלילה". עיקרון שאותו מסביר אחד מגדולי פרשני המקרא, הלא הוא רבנו אברהם אבן עזרא ע"ה (1090 - 1165) אשר יצא חוצץ נגד "החושבים אחרת" ובכך היו גורמים לחילול השבת הקדושה, כדלקמן:
"בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה בחצי הלילה בליל השבת בי"ד לחודש טבת ואני אברהם הספרדי הנקרא אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא "קצה הארנון" [שהוא הגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת] והייתי ישן ושנתי ערבה עלי. ואראה בחלום, והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו "אגרת" חתומה. ויען ויאמר אלי: 'קח זאת האיגרת ששלחה אליך השבת'. ואקוד ואשתחווה לה' ואברך את ה' אשר כיבדני זה הכבוד. ואתפשנה בשתי ידיי אשר נטפו מור. ואקראנה, ותהי בפי כדבש למתוק. אך בקראי את הטורים האחרונים [=השורות האחרונות] חם לבי בקרבי וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: 'מה פשעי ומה חטאתי? כי מיום אשר ידעתי את השם הנכבד והנורא אשר בראני ולמדתי מצוותיו, לעולם [=תמיד] אהבתי את השבת. בטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי וגם בצאתה הייתי משלחה בשמחה ובשירים. ומי בכל עבדיה כמוני נאמן? ומדוע נשלחה אלי זאת האיגרת?! ויען ויאמר אלי "ציר השבת": 'הגד הוגד לה [=לשבת] את אשר הביאו אתמול תלמידיך אל ביתך ספרים ופרושים על התורה ושם כתוב לחלל את השבת. ואתה, אברהם אבן עזרא הספרדי, תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת ולא תשא פני איש'. ואיקץ. ותתפעם רוחי עלי ונפשי נבהלה עד מאד. ואקום... ואוציא החוצה את הספרים לאור הלבנה והנה כתוב שם פירוש: 'ויהי ערב ויהי בוקר' והוא אומר 'כי כאשר היה בוקר יום שני עלה יום אחד...'. וכמעט קרעתי בגדיי וגם קרעתי זה הפירוש, כי אמרתי: 'טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה' אם יראו זה הפירוש הרע וגם נהיה כולנו ללעג וקלס בעיני הערלים [=הגויים]. ואתאפק בעבור כבוד שבת. ואדור נדר אם אתן שנת לעיניי אחר צאת היום הקדוש עד אשר אכתוב אגרת ארוכה לבאר את ראשית יום השבת להסיר פח ומוקש. כי כל ישראל הפרושים וגם הצדוקים [=הקראים] עמהם יודעים כי לא נכתבה פרשת בראשית ומעשי השי"ת בכל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו הם את השבת. כלומר: שישבתו כאשר שבת ה' הנכבד... והנה, אם יהיה סוף השישי עד בוקר יום השביעי היה לנו לספור הלילה הבא. והנה, זה הפירוש מתעתע ומתעה כל ישראל: במזרח ובמערב, גם הקרובים וגם הרחוקים, גם החיים גם המתים... והמאמין בפירוש הקשה הזה, ה' ינקום נקמת השבת ממנו. והקורא אותו בקול גדול, תדבק לשונו לחכו. והסופר הכותב אותו בפירוש התורה, ידו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה... ולכל בני ישראל יהיה אור."
וזה לשון האיגרת:
- אני (ה)שבת עטרת דת יקרים, (ה)רביעית בעשרת הדברים: בין השם ובין בניו אני אות ברית עולם, לכל דורות ודורים: כל מעשיו בי כלה האלוהים, וכן כתוב בראשית הספרים: אני עונג לחיים עלי אדמה, ומרגוע לעם שוכני קברים: לא ירד בי מן ביום השבת, למען אהיה מופת לדורים: לא יתאבלו בי אבלים, ולא יספידו בי על מות ישרים: כל משכיל ביינו הוא יקדש, וגם מבדיל הוא כנזירים: השקט ימצאו בי עבד ואמה, והגרים אשר המה בשערים: ויניחון כל (ה)בהמות ביד איש, סוסים כחמורים וכשוורים: מכובדת אנכי מעשות דרכים, וממצוא חפצים ודבר דברים: שמרתיך מכל אשם ובכל הימים, למען תשמרני מימי נעורים: בזקנותך שגגה נמצאה בך, אשר באו אלי ביתך אלה הספרים: ואשר שם כתוב לחלל ליל שביעי, ואיך תחשה ולא תדור נדרים: לחבר אגרת שמירת השבת ודכי אמונים, ותשלחה לכל העברים:
