יריקה למרחקים ארוכים

אחד משני הבמאים של הסרט הישראלי "עג'מי", הבמאי הלא-יהודי מביניהם - סכנדר קובטי - הצהיר שהסרט הוא ישראלי רק מהבחינה הטכנית והוא "לא מרגיש שהוא יכול לייצג את ישראל כיוון שישראל אינה מייצגת אותו". כנראה הייתה לקובטי הרגשת בטן שהוא לא עומד לזכות בפרס המוזהב הנכסף, שהרי אם הוא כן היה מאמין בסיכויי זכייתו - הוא היה שומר את הצהרותיו הנוקבות לבמת הזכייה ולא למשחק המקדים, שהסתיים מבחינתו אפילו לא במשגל נסוג. כדאי להעיר ולהזכיר לבמאי היפואי המוכשר - לפחות לדעתם של רוב המצביעים מבין חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע - שהסרט שלו נבחר על ידם השנה על-מנת לייצגם בתחרות סרטי האוסקר במסגרת "פרס הסרט הזר", בה נכללים הסרטים שאינם דוברים אנגלית. למסגרת הזאת מתקבלים לפי שיוך מדינתי בלבד, והראיה לכך היא העובדה שאם מתקבל סרט כלשהו למסגרת זו - הוא היחידי להתקבל מאותה מדינה באותה שנה. סכנדר קובטי היה צריך להצהיר פומבית מיד לאחר היבחרו או לאחר ימים אחדים, שהוא - עקב פיצול חמור בזהותו הלאומית הפנימית, לא מרגיש שהוא או הסרט שלבימויו הוא שותף "יכולים" לייצג את המדינה "ישראל", שכן חברי האקדמיה ששלחו אותו כנציגם המקצועי, לא שיערו שהוא ישמור הצהרתו זאת לרגע האחרון והמאוחר מדי מבחינתם - כשהוא כבר שם, חנוט בטוקסידו שחור. חברי האקדמיה הצביעו בעד סרט ישראלי הדובר בעיקרו בערבית יפואית, מתוך כוונה שהסרט יקבל את מלוא הזרקורים והסיכויים בתחרות האוסקר, ולא על-מנת שאחד מיוצריו יעניק להם בתמורה סטירת לחי או יריקה בפנים ממרחק טראנס-אטלנטי. עזות המצח וכפיות הטובה של אחד מיוצרי הסרט, שבאו לידי ביטוי אומלל באמירתו המחפירה של הבמאי סכנדר קובטי, הן יריקה מטונפת, מגעילה ודביקה בפרצופם של כל אחד ואחת ממצביעי האקדמיה הישראלית לקולנוע. קובטי לא הסתפק ביריקה אופנתית שגרתית ובלתי-רצונית לבאר ממנה הוא שתה ושותה, הוא לא רק זלזל במימון הציבורי שהמדינה "שאינה מייצגת אותו" העניקה לו, בעיקר הוא עמד על המקפצה הקולנועית הגבוהה בעולם וירק בפרצופם ההמום של שולחיו חברי האקדמיה שהצביעו עבור הסרט שלו באהבה והערכה של אמת. כפסע היה בינו לבין השתנה אמיתית וקולחת במקרה של זכייה ממשית. כקולנוען ישראלי ויוצר החבר ומצביע באקדמיה הישראלית לקולנוע, אני חש נעלב, מרומה ונבוך מול עזות המצח והבוגדנות המקצועית הכל-כך נחותה של אחד המועמדים שהחלטנו לשלוח לטקס העולמי. לא רק שהוא לא נהנה מן הייצוג שהטלנו עליו בתום ליבנו - אלא שהוא מנע ממועמדים נאותים אחרים כמו "לבנון" ו"סיפור גדול", "היו לילות" ו"בודדים" מלייצג אותנו בכבוד ובהגינות חברית, אמנותית ומקצועית נאותה.