כל שמאלני יגיד לכם: כלל ראשון בדמוקרטיה, הוא שהשלטון נבחר על-ידי האזרחים, ואמור לבצע את האידיאולוגיה, בשמה ביקש את אמון המצביעים. יש מקום אחד בלבד, שבו הדמוקרטיה פולטת את רצון העם - הקלפי. על-פי כללי המשחק, זכותו (וחובתו) של השלטון לבצע את האידיאולוגיה עליה נבחר. מי שכופר בזה - איננו דמוקרט.
אלא שהכלל הזה, איננו עקרוני. הוא נכון בתנאי שהרוב שמאלני. אם הרוב ימני, יש לשמאל הצעת פשרה: הסכמה לסבול שלטון ימין, בתנאי שיבצע את האידיאולוגיה של השמאל. זה המקסימום שהשמאל מוכן ללכת לקראת הדמוקרטיה.
בזכות שליטתו בתקשורת, מנסה השמאל לכפות על
בנימין נתניהו את האידיאולוגיה שלו. זה הצליח עם
אריאל שרון, ואין שום סיבה שזה לא יצליח עם נתניהו. הצליח, הכוונה - נכשל עם שרון! מאמץ הכפייה הזה נעשה באמצעות לחץ תקשורתי גורף. זה מתחיל מעידוד אבו-מאזן לסרב לכל הצעה, ומגיע עד כדי לחץ על ידידים מעבר לים.
אם העם לא רוצה לראות את ישראל מתקפלת, אנחנו השמאלנים נרמוז לחוסיין אובמה לקפל אותה. זה שהאזרחים רוצים לראות בנייה יהודית בירושלים השלמה, לא מעניין אף אחד, שהרי האספסוף הימני מעולם לא היה לגיטימי. ואם הוא לא - על אחת כמה וכמה נבחריו. זה לא חדש, ולא מהיום.
אבו מאזן יודע את מה שערפאת ידע: במקרה של עימות עם הפלשתינים, "הדנקנרים" (התקשורת) יאשימו את נתניהו. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל אני משוכנע בזה, כמו שראש עיריית ירושלים לשעבר
אהוד אולמרט היה משוכנע בקדנציה הראשונה של ביבי (פופוליטיקה, 24.3.97, ראה סרטון משמאל).