חושבים לעשות פירסינג? תחשבו שנית

1. בדקו את המקום: חשוב שיהיה בהשגחה כלשהי ושיהיה בו מכשיר עיקור - אוטוקלאב - מקום שאינו מוכן להראות לכם מכשיר זה - לא לבצע בו פירסינג; 2. בדקו את ניסיון המנקב: רצוי לקבל המלצות מחברים שכבר ביצעו אצלו פירסינג ולבדוק את ניסיונו והכשרתו; 3. בדקו ניקיון וסטריליות: שימוש בכלים חד-פעמיים וכפפות על-ידי המנקב - מהותי ביותר; 4. בחירת התכשיט: רצוי שיהיה ממתכת אצילה-זהב, כסף או טיטנים טהורים ובעלי סוגר איכותי. עדיף תכשיט עם מוט קצר ורצוי לא ממתכת אלא מאקריל (עקב גמישותו); 5. עדיף שלא לישון עם התכשיט ולא לאכול עימו; 6. שמרו על היגיינה: בימים הראשונים לאחר הניקוב, יש לשמור על הגנה מירבית. הקפידו על שטיפות עם מי שטיפת פה המכילים כלורהקסידין; 7. שמרו על ניקיון התכשיט באופן יומיומי על-ידי ניקויו עם פד גאזה או הברשתו מחוץ לפה; 8. בדיקה שגרתית אצל רופא השיניים לאיתור נזקים התחלתיים-שברים או נסיגות חניכיים; 9. במידה והתכשיט צובר אבנית, כמו שן, יש לבקש מהשיננית או רופא השיניים לנקותו.

1. מחלות מזהמות: כגון צהבת, איידס והרפס - כללי העיקור והחיטוי אינם נאכפים במלואם בחנויות המבצעות את הפירסינג. קיימת תקנה של משרד הבריאות משנת 1992 שאינה מיושמת בכל חנות וחנות. במחקר גדול שנעשה באוסטרליה בקרב כמה אלפי אומני קעקועים ופירסינג נמצא, כי רק 60% מהם הכירו את כל כללי החיטוי; 2. נזק לשיניים: הרבה מאוד מחקרים בארץ ובעולם מצאו, כי אצל כ-35% בממוצע מבעלי פירסינג דווח כי נגרם להם שבר של שן אחת או נזק לשחזור שן כגון סתימה או כתר. הדבר ברור - התכשיט נתקע בין השיניים בזמן לעיסה או דיבור וגורם להן לנזק בלתי הפיך; 3. נסיגת חניכיים: במחקרים רבים נמצא, כי אחת מהסיבות העיקריות לנסיגת חניכיים אצל צעירים היא הימצאות פירסינג בחלל הפה. 25% מהצעירים בעלי פירסינג סבלו מנסיגת חניכיים מקומית לעומת כ-12% מהצעירים ללא פירסינג. כלומר, יותר מפי 2. לרוב, נסיגות החניכיים הן בלתי הפיכות ודורשות התערבות כירורגית של רופא שיניים; 4. חנק: בעיקר כשהתכשיט עשוי מניקל - כ-10% מן האוכלוסיה אלרגים לניקל. התגובה עלולה להיות מאוד קשה - נפיחות של קנה הנשימה העלולה לגרום לחנק; 5. עלייה בהפרשת רוק: בכ-12% מבעלי הפירסינג דווח על עלייה משמעותי של הפרשת רוק; 6. בליעת התכשיט: התכשיט נמצא בסביבה לא ידידותית כמו אוזן או טבור, סביבה בה קיימים לחצים רבים וכוחות לעיסה ודיבור העלולים לפרק את הסוגר של התכשיט ולגרום לבליעתו, בליעה זו של חפץ חד יכולה לגרום לניקוב של הוושט או הקיבה במקרים קיצונים.

1. דימום: אזור הלשון הוא איבר המכיל כלי דם מאוד גדולים והניקוב עלול לפגוע בהם ולדמם קשות. כמו-כן, לאנשים עם בעיות קרישת דם, הדבר עלול להסתיים בחדר המיון; 2. זיהום: החדרת התכשיט לאזור הלשון או השפה התחתונה, עלולה להחדיר חיידקים למחזור הדם ואלו עלולים לגרום לדלקות ולזיהומים באיברים שונים מלבד חלל הפה, כגון: לב, מוח וריאות. לרוב הזיהומים נגרמים על-ידי החדרת חיידקים מאזור מזוהם חיצוני לתוך כלי הדם; 3. כאב: ברוב המקומות בהם מבצעים פירסינג, לא ניתן להרדים את האזור ולכן חדירה של מחט (בעובי של 14G) ללשון או לשפה, אינה נעימה כלל וכלל; 4. נפיחות: 45% מהאנשים שעברו פירסינג בלשון דיווחו על נפיחות משמעותית של הלשון לתקופה של עד כשבוע, נפיחות שמנעה מהם דיבור נורמלי ונגרמה עקב פעולת הניקוב וקריעת כלי הדם באזור; 5. אובדן תחושה: משום שפעולת הניקוב אינה מבוצעת תחת השגחה רפואית, הניקוב עלול לחתוך עצב (מהעצבים הרבים הקיימים בלשון או בשפה), לרוב הפעולה הזו היא בלתי הפיכה ועלולה לגרום לאובדן תחושה באזור ובמצבים קשים יותר לנוירלגיה - כאב עצבי מתמשך; 6. הפרעות בדיבור: ענידת התכשיט עלולה לגרום לבעיה בהגייה של עיצורים רבים כגון: ש, ס, פ, וו, ת ועוד והפרעה לדיבור היומיומי; 7. התעלפות: כ-8% מהמקרים של ביצוע פירסינג הסתיימו בהתעלפות של הנדקרים, לרוב עקב מראה המחט.