קנאות דתית ולאומנות - שני צדי הסכסוך

כל אימת שפוקד אותנו משבר, קיימת נטייה לראותו כתחתית אליה הגענו. צחוק ההיסטוריה ואיוולת החיים מוכיחים שלעולם אין תחתית ו"הבור" עמוק עד כדי אימה. כשסבורים בני האדם שהגענו אל שפל המדרגה, מתברר שישנן עוד מדרגות ועוד תהומות שבקלות ניתן להגיע אליהן, ומשם הלאה. כל מי שעיניו בראשו ושכלו לא בגד בו, מבין שהסכסוך הישראלי-פלשתיני-ערבי הגיע אל שלב הקנאות הדתית והלאומנות. זו תהום פעורה הטומנת בחובה סכנות גדולות, מעבר לבלתי רציונאליות, לאמונה עיוורת ומוכנות להקריב קורבנות ככל שיידרשו, לסכנה ממשית לאובדן התקווה, ולהרס והרג בשם אידיאלים "נשגבים". המצב הטראגי אליו נקלענו הוא תוצאה של תהליך ארוך, רווי דם, שהחל כמאבק לאומי בין שתי תנועות לאומיות אשר דרשו את הגשמת המאוויים באותה פיסת ארץ, וכיום הוא מאבק שחצה את גבולות העולם הגשמי ומושגיו, ונחת אל תוך עולם השמיימי, של אמונה עיוורת המתובלת בעקרונות לאומניים קיצוניים. משני צדי המתרס נמצאים כוחות מזוינים בנשק להשמדה המונית מן הסוג הקטלני ביותר: אמונה צרופה בצדקת השמדתו המוחלטת של האויב ואי-מוכנות לשום פשרה רציונאלית. אירן הפונדמנטליסטית מדברת במונחים אפוקליפטיים, כגון השמדתה המוחלטת של ישראל, לא מתוך רטוריקה לשמה אלא משום שהשלטון באירן, שטוף מוח מבחינה דתית, מאמין באמת שניתן להגיע לממש את המטרה לו רק ידבקו הבריות באיסלאם הקיצוני מבית היוצר של המנהיגים הפנאטיים שלה. זהו הדלק האמיתי והמסוכן ביותר ולא האורניום המועשר. הפצצה הגרעינית נועדה להיות אמצעי למימוש האמונה הדתית העיוורת. ההיסטוריה האנושית נכתבה בדם חפים מפשע שנשפך על מזבח אמונות דתיות קיצוניות ולאומנות ללא גבולות וללא פשרות. חיזבאללה וחמאס - שלוחותיה של אירן - פועלים בדיוק מאותם המניעים של פטרונם. גם הרטוריקה זהה, גם האמצעים זהים וגם התקוות אותן תקוות: להטביע בנהרות הדם את היהודים. אין פשרה, אין מחילה, אין הידברות. משחק סכום אפס. אייתולות וכוהני דת אחרים, שטופי מוח ושנאה יוקדת לכל זר, הם המנהיגים, הם רועי צאן מרעיתם של "לוחמי החופש" המוכנים לרצוח בדם קר ואף להיהרג בשם אמונות דתיות. אף אחד אינו עוצר בעדם בדרך ל-72 הבתולות הממתינות להם בעולם שכולו טוב, כך אומרים. עם אלה כמעט בלתי אפשרי להידבר באופן רציונאלי כדי להגיע לפתרון משביע רצון לכל הצדדים. הם מקובעים בתוך האמונה העיוורת ומנהיגיהם מובילים אותם מאסון לאסון, ועדיין לא הגענו אל התחתית.