מזה כמעט שבועיים רוגשת אצלנו התקשורת בדיבורים על משבר בין ממשלת ישראל לזו של ארה"ב. המשבר לכאורה, פרץ בעת ביקורו של סגן נשיא ארה"ב בארץ. הוא הגיע הנה כדי לנסות לחדש את השיחות בין הישראלים לפלשתינים. השיחות האלה תקועות כבר זמן רב ובאופן לגמרי "טבעי", האחריות לתקיעות הזאת מוטלת על ממשלת ישראל. לכן היא נדרשה להקפיא את הבנייה ביהודה ובשומרון, כאילו כדי להפגין רצון טוב מול הפלשתינים המסכנים, והסכימה לעשות זאת לזמן מוגבל, לעשרה חדשים. והנה בעיצומה של ההקפאה, ומה שיותר גרוע בעיצומו של הביקור הידידותי של סגן הנשיא האמריקני, מודיעה ועדה מקומית על החלטה לבנות אלף ושש מאות יחידות דיור חדשות בירושלים, בשכונת רמת שלמה, שטח שהפלשתינים טוענים לבעלות עליו. נו, כזאת סטירת לחי למבקר הנכבד, ומכאן משבר מדיני חמור ביותר. לכאורה.
לכאורה משבר מדיני וגם לכאורה מכאן המשבר. התקשורת חוגגת על המשבר לכאורה ואני בעוונותיי מזהה בדברי הפרשנים, הדוברים ישראלית צרופה, שמחה לאידה של ממשלת ישראל הסרבנית, זו שיותר מדי מתחשבת בימין הקיצוני, או שהיא עצמה ימין קיצוני, ועל כן היא מסרבת לעשות איזו מחווה קטנה לפלשתינים המסכנים, בתקווה שהמחווה תשכנע אותם לחדש את השיחות עימנו. מה בסך-הכל ביקשו מאיתנו - להפסיק את הבנייה, עניין גדול, הרי לא ביקשו שנחריב ישובים - על כל פנים לא בשלב הזה, אז מה כבר הבעיה?! ובכן, הבעיה היא שאף אחד אינו מעלה את השאלה הכי בסיסית, שהיא, על איזה שטח הפלשתינים אינם טוענים לבעלות? כלומר לשיטתם, באיזה חלק של ארץ ישראל מותר לנו לחיות בלי שהם יטענו שזו פגיעה בהם?
אלא מה - את הרעיון של הקפאת בנייה כמחווה לפלשתינים -
העלו ישראלים טובים, לא הפלשתינים, כי מבחינתם ההקפאה הזאת חסרת משמעות. שכן למצער, היא אינה נתפסת אצלם כשלב משמעותי בדרך למימוש שאיפתם לחיסול היישות הציונית, לכן היא לא באמת מעניינת אותם. אנשים שלנו, הם שמעוניינים בהקפאה הזאת, ועל כן גם הממשל האמריקני מעוניין בה. לכן שמחים אצלנו ממה שנראה כמשבר ביחסים בין ממשלת ישראל, קרי ראש הממשלה הימני הסרבן, ובין הממשל האמריקני. סוף-סוף, הם חושבים, לא תהיה לראש הממשלה הסרבן ברירה אלא להיכנע בפני התכתיבים האמריקניים. על אפו וחמתו הוא ייאלץ להקפיא את הבנייה ואף לפנות ישובים בבוא הזמן. ולאיזו תכלית? מישהו טרח להשקיע מחשבה בניסיון למצוא מענה לשאלה זו? מישהו בכלל טרח לשאול שאלה זו?
הח"מ מודה כי אינו צרכן תקשורת מכור. בסך-הכל מתעניין קצת, המינימום ההכרחי כדי לדעת איפה הוא חי. ואחרי ההסתייגות הזאת, התשובה לשאלה שהוצגה בסוף הפיסקה הקודמת נראית לי שלילית, איש לא העלה את השאלה לאיזו תכלית נדרשות מאיתנו מחוות כלפי הפלשתינים ולאיזו תכלית אמורות להוביל השיחות שאמורות להתנהל עימם. במילים אחרות, הקבוצה הישראלית משחקת לבד על המגרש ומנסה לשכנע את הקבוצה הפלשתינית להצטרף למשחק שלא באמת מעניין אותה. והממשל האמריקני שעדיין מתיימר לנהל את העולם, מאמץ את דרך החשיבה של אותם ישראלים הכמהים להכרה פלשתינית בעצם זכות קיומם ודורש מממשלת ישראל ליישר קו בהתאם. וכל זה קורה בימים שבין גאולת פורים לגאולת פסח, קרוב יותר לחג הפסח שלפנינו מלחג הפורים שמאחורינו. כזכור, את פורים חוגגים לזכר מפלתו של המן הרשע שביקש להשמיד את כל היהודים ואת פסח חוגגים זֵכֶר ליציאת מצרים.
בשנות גלותנו הרבות, היו הרבה "המנים" שניסו להשמיד את היהודים. לפעמים הצליחו לגרום נזק ואפילו כבד ביותר, אבל הם אבדו ואנחנו קיימים ונמשיך להתקיים. במהלך אותן שנות גלות וגם קודם לכן, היו יהודים שפעלו נגד האינטרסים של עמם. הם הציעו ללכת בדרכים חלופיות שבדיעבד, בראייה היסטורית, ברור שהליכה בהן הייתה מסכנת את קיומו של עם ישראל. והראיה היא שמי שהלך באותן דרכים - אבד מעם ישראל. לא תמיד הם התכוונו להזיק אבל הכוונות לא חשובות, חשובים המעשים. והעובדה היא שהלכו בכיוון שהוציא אותם מעם ישראל ובדרך שגרמה נזקים קשים ליהודים אחרים. בין היתר, מדובר ביהודים שהזדהו עם המשעבד, עם פרעה התורן. יהודים שבחרו להישאר עבדים במצרים ולא לצאת למדבר, לקבל את התורה ולהיות עבדי ה' יתברך. לצערנו, גם כאן ועכשיו יש יהודים שמעדיפים את שעבוד מצרים על פני הגאולה.
לצאת ממצרים מיד החודש הזה מכונה בתורה רֹאשׁ חֳדָשִׁים וביחס אליו קיבלנו את המצווה הראשונה לקראת יציאת מצרים [שמות י"ב]: [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. רש"י הקדוש, בפירושו לפסוק הראשון בתורה, קובע כי בפסוק זה הייתה התורה צריכה להתחיל, שכן 'תורה' זה מלשון הוראה וכאן יש לנו את המצווה הראשונה, קידוש החודש. ומה טעם פתח בבראשית - משום [תהלים קי"א] [ו] כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. שאם יאמרו אומות העולם לישראל, 'ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים' הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
רש"י מתייחס לאפשרות שגויים יעלו את הטענה הזאת ומציע את התשובה המוחצת, זו שאין שום אפשרות להפריך אותה. את רש"י על התורה לומדים לא רק גדולי התורה אלא גם ילדים קטנים בחדר, שכבר בגיל חמש הם אמורים לדעת שהארץ הזאת שלנו כי הקב"ה נתן אותה לנו. ואכן כמענה לגוי המטיח בנו טענה כזאת - זו תשובה מצוינת. השאלה ואולי הבעיה היא, מה עונים ליהודי שמעלה טענה כזאת, לסטים אנחנו שכבשנו שטח של הפלשתינים. לשאלה זו אין רש"י מתייחס, אולי כי לא העלה בדעתו שיהודים יטענו כלפי עצמם טענה כל כך מופרכת, לסטים אנחנו. אבל בינתיים זה מה שקורה והגויים לומדים מאותם יהודים לטעון טענה זו. ואף אחד לא מעלה בדעתו להשיב להם את התשובה שמציע לנו רש"י כבר בפסוק הראשון של התורה - במיקום כזה שאפילו אם לא נקפיד על לימוד מסודר של הפרשן הגדול - לא נוכל להחמיץ.
כאמור, המהומה התקשורתית סביב עניין זה מתחוללת בימים שבין פורים לפסח, שני חגים שבאופן חד-משמעי מלמדים שאת העולם מנהל בוראו ותמיד תמיד הוא שומר על עמו מכל משמר. והשבת גם קוראים בתורה את פרשת וַיִּקְרָא, הפרשה הראשונה בחומש השלישי שנקרא על שמה, וַיִּקְרָא. על הפסוק הראשון בפרשה אומר הזוהר: וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה; ר' אלעזר פתח [ישעיה נ]: [ב] מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה--הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל; הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא. מהפתיחה של ר' אלעזר ברור שלתפיסתו, הקריאה הזאת היא נצחית. שבכל רגע נתון הקב"ה קורא אל היהודי ומעביר לו מסר כלשהו. והפסוק שהוא מצטט מישעיהו מלמד מהו לדעתו תוכנה של הקריאה שה' יתברך קורא לנו, מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה.
וזה משתלב מצוין עם דברינו עד כה, כי הבעיה שלנו היא שלא מאזינים לקריאה הבאה מלמעלה. ואין צורך להתאמץ יותר מדי בהאזנה לקולות שמימיים ולדמיין לעצמנו ששומעים קולות ודיבורים מנחים, כי תוכנה של הקריאה הזאת נתון בתורה הקדושה בכלל ובפרשת השבוע שלנו בפרט, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זו הקריאה, לחתור תמיד להתקרב אל ה' באמצעות קיום הוראותיו הכתובות בתורה. וכנ"ל, התחלת התורה היא בסיפור בריאת העולם, שבפסוק הראשון שלו בוחר רש"י ללמד אותנו כיצד להשיב על טענת 'לסטים אתם' ביחס לכיבוש הארץ מידי הגויים. וממשיך הנביא בציטוט שמביא ר' אלעזר בזוהר: הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל; ממה אתם חוששים, הרי כל הכוח בעולם שלי הוא והחגים שאתם חוגגים בתקופה זו, פורים ופסח, יוכיחו.
למרבה הצער, אנחנו מתעקשים שלא להאזין לקריאה וזה לא חידוש של הדור שלנו. הנה מה שאומר לנו אותו נביא בפסוקים שאחרי הפטרת השבוע בהתייחסו להשקפה המקובלת שיש להתמודד עם אילוצי העולם באמצעות אימוץ הנחות היסוד של אותו עולם [פרק מ"ד]: [כד] כֹּה-אָמַר ה' גֹּאֲלֶךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן: אָנֹכִי ה', עֹשֶׂה כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי. נשים לב, ה' הוא עֹשֶׂה כֹּל בהווה, לא משהו שהיה פעם ונגמר חלילה. ולטענה שיש אילוצים מדיניים - הנה התשובה: [כה] מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים, וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל; מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל. כך שאין לכם כלל ממה לחשוש כי הקב"ה קובע גם מה יחשוב הגוי, אפילו אם הוא חכם הכי גדול.
כדי שזה יתגלה במציאות העולם, כדי שהשגחת ה' בעולם בכלל ועלינו, על עמו ישראל בפרט, תהיה גלויה לעיני כל העמים, מה שדרוש זה שינוי כיוון שלנו, שנבחר בדעה צלולה להיות עבדי ה' ולא עבדים במצרים. ואז יתקיים בנו מה שהנביא מבטיח בשם ה': [כו] מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים; הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ, אֲקוֹמֵם. אף אחד לא יעלה בדעתו לערער על זכותנו לבעלות על ירושלים או על ארץ ישראל בכלל. ואדרבה, הגוי בעצמו יסייע כי ה' יצווה אותו: [כח] הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי, וְכָל-חֶפְצִי יַשְׁלִם; וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה, וְהֵיכָל תִּוָּסֵד.
