|
האולטימטום הרוסי ב"מבצע סיני"
|
|
|
כעבור שמונה שנים, ב-5 בנובמבר 1956, בעיצומו של "מבצע סיני", שיגר ראש ממשלת ברית המועצות, ניקולאי בולגנין, לבן-גוריון, אולטימטום חסר תקדים בחריפותו, ובו נדרשה ישראל להפסיק את תוקפנותה ולבצע נסיגה מיידית, שאם לא כן - נשקפת סכנה ל"עצם קיומה של המדינה". "הרגשתי היא שזה מכתב שיכול להיכתב בידי היטלר, בידי נאצי. אבל בתשובה מוכרחים אנו לענות בכבוד...", מצוטט בן-גוריון בפרוטוקול ישיבת הממשלה למחרת קבלת מכתב האיום הדרמטי מבולגנין. "השתוללות הטנקים הרוסיים בהונגריה מעידים מה נאצים קומוניסטים אלה מסוגלים לעשות", רשם ביומנו. שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, הייתה איתנה בעמדתה, שיש להתייחס בשיא הרצינות לאיום הרוסי. לשם כך חשפה בפני השרים את עיקריו של מסמך מודיעיני שהונח על שולחנה, ובו תרשים שיחה עם מקור מהימן בניו-יורק, שאת זהותו לא גילתה, ולפיו, אם ישראל לא תיענה בחיוב לדרישה לנסיגה מיידית מסיני, תכננו הרוסים להפציץ את ישראל במשך יום אחד: "רק יום אחד של הפצצה על ישראל", אמרה שרת החוץ, "הם הניחו שבגלל זאת אמריקה לא תיכנס למלחמת עולם. אבל הכוונה הייתה ללמד לקח את ישראל. שלא תקום לאיזה מעשה במשך שנים רבות". גולדה מאיר לא הייתה היחידה, שסברה, שיש להיענות ללא דיחוי לאולטימטום של הרוסים. דיווחים רבים שהגיעו לראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, הזהירו, שברית המועצות, בהנהגתו של ניקיטה חרושצ'וב, עמדה על סף הטלת מהלומה צבאית עזה על ישראל. "בן-גוריון לא הסתיר את דאגתו העמוקה נוכח העמדה הרוסית ולא ניסה להתעלם ממלוא חומרת משמעותה, אך תגובתו לא הייתה פיק ברכיים, לא אחזה בו בהלה", מציין הרמטכ"ל דאז, משה דיין, בספרו, 'יומן מערכת סיני'; "להפך, מהבחינה האמוציונאלית האולטימטום הרוסי דרך אותו למאבק". ודיין מוסיף: "שמחתי מאוד על קור הרוח שבו ניתח בן-גוריון את פני הדברים", תוך שהוא מטעים: "אני מכיר את מי שעלולים היו להיות ראשי ממשלת ישראל, לולא מילא בן-גוריון תפקיד זה, ואין לי ספק כי תגובותיהם במצב זה היו חדורות יותר משמינית שבשמינית של פאניקה...".
|
