שקרן קטן בעקבות אביו

יאיר לפיד נהנה בתקופה האחרונה מעיתונות מלוקקת ואוהדת. הוא מוצג כתקווה הלבנה במערכת הפוליטית. מותו של אביו, יוסף (טומי) לפיד, העלה במוחם הקודח של כמה גורמים רעיונות הזויים, משל הבן עתיד לגרוף עשרות מנדטים אם רק יחליט למלא את החלל שהותיר אביו ויכנס לקלחת הפוליטית. חבריו בתקשורת של יאיר הבן כבר מלחששים, דוחפים ומריצים את הסוס הלבן. לפיד, בעל טור ותיק בידיעות אחרונות, מקבל ליטוף אפילו מהיריב הוותיק - עיתון מעריב, אותו נטש לפני שנים רבות. עמוד שער במוסף סופשבוע (יום ו', 19.03.10), ועוד תשעה (9) עמודים של פירגון ואהדרה. לא פחות. הכותרת: "מרוץ הלפיד". ובהמשך: "צלילה אל שאלת מיליון הדולר של הפוליטיקה הישראלית: האם הטאלנט שאוהב לצאת בסדר עם כולם עוד יהיה ראש הממשלה של כולם". וכך, מרום מעמדו כמגיש מוביל בערוץ 2, נהנה לפיד הבן מכל העולמות ולעשות פוליטיקה, עוד לפני שאמר דברים ברורים לציבור: האם גמר אומר בנפשו לפרוש מערוץ 2, להיכנס למערכת הפוליטית ולעמוד למשפט הציבור. מדהים אגב להיווכח שוב, כי העיתונות הכתובה והאלקטרונית כבר עורכת סקרים ומציגה את לפיד הבן כאלטרנטיבה של ממש, וכמי שעתיד להוביל כוח פוליטי שבו ישתלבו אפילו אנשים כמו הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ.

ההצהבה

תהליך ההצהבה והרדידות בעיתונות נוגס בכל חלקה טובה. העובדה שמדובר בסך-הכל במגיש בטלוויזיה - יהא מוצלח ככל שיהא - אינה גוזרת על ידידיו קצת צניעות; העובדה שמדובר במגיש מלוקק שנמנע בדרך-כלל מלהציג את השאלות הקשות באמת בפני האישים שראיין, אינה גורמת למוקירי זכרו של האב לפיד להימנע ממכירת אשליות לציבור; העובדה שמדובר בשקרן קטן, שאימץ בהחלט את דרכי הרמייה של אביו, אינה מרתיעה את כל אותם כתבים וחשמנים ומלחכי פינכה מלעשות לאיש יחסי ציבור ולהונות את הציבור. לפיד הבן הולך בהחלט בדרכי אביו. ולא בזכות. בספרו: "זכרונות אחרי מותי" הוא מספר את סיפורו של יוסף (טומי) לפיד, מפיו, כביכול, של האב. הספר מכיל סיפורים מרתקים אך לא מעט כזבים. מעשי אבות סימן לבנים. על אחד מהכזבים אספר להלן. הנה דוגמית קטנה המעידה על האיש שאינו נמנע מלאחז את עיני הציבור.

השקרים

כותב לפיד, מפיו של לפיד האב, בהתייחסו לרשימה שפרסמתי (קשרי השוחד בין אולמרט ולפיד):

• ביולי 2006 מוניתי ליו"ר מועצת יד ושם.
  אפילו המינוי הזה - שאין טבעי ממנו, שהרי מה יותר הגיוני מכך ששר משפטים לשעבר, שהוא גם ניצול שואה, ימונה לתפקיד - לא עבר בלי שיריביו של אולמרט ישתמשו בו כדי לנגח אותו. העיתונאי יואב יצחק טען, במאמר שהכה הדים, שמדובר בעבירת שוחד, שכן אני מגן על אולמרט בתקשורת, והוא ממנה אותי לתפקיד ממלכתי. הדבר היחיד שיואב יצחק החמיץ, היא העובדה הפשוטה שיו"ר מועצת יד ושם גרם לי רק להוצאות, שכן נסעתי לישיבות בירושלים ברכבי הפרטי, ואפילו שילמתי בעצמי תמורת הדלק. יואב יצחק גם שכח לציין במאמרו שהוא נוטר לי טינה מפני שפעם קראתי לו "מניאק". הסיבה לכך שעשיתי זאת, היא שאני חושב שהוא מניאק.

העובדות

אלה כאמור דבריו של לפיד הבן מפיו של לפיד האב. שני שקרנים עם קבלות. שכן:

1) אולמרט ניצל לרעה שעת כושר. הוא מינה את לפיד ליו"ר יד ושם - תפקיד ממלכתי יוקרתי, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ובלא לבחון היטב מועמדים אחרים, טובים לא פחות מלפיד;

2) טוען לפיד על מינויו: "אין טבעי ממנו". לא אתווכח כאן עם מתים. אומר רק זאת: לפיד היה ומת כשונא וזולל דתיים וחרדים. בכל שנותיו בפוליטיקה הוא נאבק כמעט בכל עניין שהיה מקודש לסקטורים אלה. הוא בז למנהגי דת ומיאן אפילו להיקבר כדת משה וישראל. בעיני, אדם כזה אינו ראוי להיות יושב-ראש ארגון יד ושם, ארגון שנועד להנציח שישה מיליון יהודים, כמחציתם דתיים-חרדים - שהושמדו בגלל היותם יהודים;

3) בניגוד לכזב שפורסם בספר, בידיעה שפרסמתי אותה עת (11.11.06) הובאה התייחסות מפורשת של דוברת של ארגון יד ושם לפיה מדובר במשרה ללא שכר;

4) באותה רשימה מתחתי ביקורת על אהוד אולמרט ועל יוסף לפיד. בין השאר כתבתי: "נעיר כאן, כי לפיד אינו רק חבר קרוב מאוד של אולמרט. הוא גם אחד הנהנים הישירים מהשררה: ביום 16 ביולי, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, מינה אולמרט את לפיד ליושב-ראש מוסד "יד ושם" - תפקיד עם תנאים מצוינים, כולל נסיעות רבות לחו"ל. בדיוק כפי שאוהב לפיד [הנהלת יד ושם מסרה לנו כי מדובר במשרה ללא שכר]. נדגיש, כי הגמול הכולל ממנו נהנה לפיד הוא החשוב, עם או בלי שכר חודשי ישיר. מיותר כמעט לציין: המינוי שהוגש לאישור הממשלה נעשה בלא מכרז ובלא קבלת המלצות מוועדת איתור, ובדרך המזכירה סעיפי אישום המיוחסים בימים אלה לח"כ צחי הנגבי. אומנם נכון, לפיד הינו ניצול שואה, הוא רהוט ואינטיליגנטי, אך הוא אינו היחיד. מאליו מובן, כי ניתן היה למצוא בקלות מועמדים טובים וראויים בהרבה, ועדיף כאלה שאינם שונאי וזוללי דתיים-חרדים - שכמה מיליונים מהם, למרבה הצער, נרצחו בשואה. לפיד יודע לגמול היטב לאיש שמינה אותו. בחודשים האחרונים הוא מופיע שוב ושוב בכלי התקשורת האלקטרוניים, ובמיוחד בערוץ 10 ("מועצת החכמים"), ובאופן הנוגד את כללי התקשי"ר הוא עוסק בפוליטיקה";

5) הנה כי כן: קשרי הגומלין שהסתמנו - "יד רוחצת יד", לפיד מגונן על אולמרט וזה גומל לו במינוי ממלכתי, הם שהעלו את החשד לעבירות שוחד כלפי אולמרט-לפיד. חשדות אלה לא נמחו עם מותו של לפיד;

6) לפיד מרמז בספרו, בקטע דלעיל, כאילו ביקורתי נגדו באותה עת נבעה מכך שהוא כינה אותי: "מניאק". לשון האחר: ביקורתי נבעה לפי השמצתו, משיקולים זרים. אלא שלפיד, כמו לפיד, משקר. ובזדון. שכן, העובדה הפשוטה היא: הפרסום שלי בדבר עבירת השוחד של לפיד-אולמרט נעשה ביום 11.11.06. ואילו השמצתו של לפיד כלפי הושמעה מצידו חודשים רבים לאחר מכן - ביום 30.09.2007, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הורה על פתיחת חקירה נגד אולמרט בפרשת כרמיה (אותה חשפתי).

ובמילים פשוטות: לפיד מייחס לי השמצה כנגדו בנובמבר 2006 כתגובה להשמצתו כלפי בספטמבר 2007. שקר ברור ופשוט להבנה. לפיד, השקרן הגדול, ממשיך לשקר מקברו, באמצעות בנו-שופרו, השקרן הקטן, שאינו טורח לבדוק את העובדות. ושני אלה מנסים לסובב בכחש את הקוראים שאינם מכירים מקרוב את העובדות.