המוטיב המרכזי העולה מהדיווחים הוא מוטיב ההלם. התקשורת הערבית מסקרת את האירוע של החיסול בדובאי בהלם גמור ובהבנה שנראית כאן יכולת מרשימה של גורם זר, המסוגל להסתובב במדינה ערבית ולעשות בה כשלו.
התקשורת הערבית עוסקת בהרחבה בהשלכות המדיניות של המבצע ובמתיחויות הדיפלומטיות מול בריטניה, ואף מעודדת את הממשל באוסטריה לבדוק את הפעילות שהתבצעה משטחו בהקשר למבצע בדובאי.
זו הייתה הפעם הראשונה בה קיבל הצופה הערבי צילומים מסוג זה, שהראו לעולם הערבי את היכולת המודיעינית של הגורם המבצע, את המידע המדוקדק בנוגע להגעתו של אל-מבחוח ואת ההתנהלות החופשית שבה התנהלו המבצעים בדובאי.
בסיפורים ובדמיון המזרח-תיכוני בנוגע למוסד נפוצו לא פעם סיפורים ואגדות, שגם סופרי הריגול הטובים לא יכלו להעלות על דעתם. המוטיב החוזר היה של מרגלות יפהפיות המפתות את המועמדים לחיסול ומנצלות את חולשתם למין היפה.
צריך להרגיע ולומר שעל-אף הרצון הערבי לראות משברים דיפלומטיים עם בריטניה, אפשר להבטיח שהשגריר בלונדון לא ייעלב, גם אם תתקיים שיחה קשה והוא יקיים את חלקו באופרה הדיפלומטית הצפויה מראש. שיחות הנזיפה יתחלפו עם הזמן לשיחות תיאום ושת"פ והמערכת תחזור לרגיעה.
