העיר ימית הוקמה בשנת 1973, בצפון יבשת אפריקה, כחלק ממדינת ישראל. בשנת 1982 פונתה העיר ימית ונהרסה במסגרת הסכם השלום בין ישראל ובין מצרים. רוב תושבי המקום התפנו מרצון לפני הפינוי בכוח, אך בעקבות התבצרות פעילי ימין ובעיקר אנשי תנועת גוש אמונים בבתים, גלש הפינוי למאבק אלים בין המפנים למתבצרים.
על מערך הפינוי פיקד
אריאל שרון. אין ספק כי אריאל שרון, אשר צלח את התעלה במלחמת יום הכיפורים על דעת עצמו ובניגוד להוראות הממונים עליו בצה"ל, היה שלם עם עצמו כאשר פיקד על פינוי ימית ועקירת המתיישבים היהודים בתוכה מבתיהם.
לימים, יזם וביצע אריאל שרון את ההינתקות מגוש קטיף, דבר שיישאר בזיכרון הישראלי ויירשם בדפי ההיסטוריה, בתקווה ובציפייה ליישוב הגוש מחדש.
מסתבר שהשיטה של שרון - כשלה, והוכח כי דרכו בנטישה ובהינתקות שגויה - בניגוד לחציית תעלת סואץ במבצע מבריק, ששינה את פני הלחימה בסיני. אפשר לומר על שרון כי כמצביא הוא הצליח, אולם כמדינאי הוא כשל.
אלה שננטשו מימית, חלקם עברו למערב הנגב שהיה אז בטוח מבחינה ביטחונית בזכות גוש קטיף ולפני כן בזכות חצי האי סיני - וייסדו את היישוב נתיב העשרה. הם לא שיערו אז כי גוש קטיף ייעזב ויפונה כפי שפונתה ימית, ובעקבות זאת - היישוב החדש שלהם יהיה בסיכון.
הסיכון הומחש בשבוע שחלף בדמים, כאשר קסאם שוגר אל עבר מדינת ישראל והרג אדם שעסק בחקלאות בנתיב העשרה. היה זה פועל תאילנדי. מותו גרם להלם, אך גם קסאם שלא פוגע צריך להדליק נורה אדומה ולעורר אותה תגובה ראויה כמו קסאם שהורג.
אלה שעברו מימית לנתיב העשרה, שוב מצאו את עצמם בספר, בגלל הפעילות של מי שפיקד על פינוי ימית ולימים יזם את ההינתקות.
צריך להסיק מסקנות. והן, כי הטרור לא מונע על-ידי אידיאולוגיה וכי כנופיות הטרור אינן חפצות בשטחים כתנאי להפסקת הטרור. למעשה, אין להן כלל תנאים להפסקת הטרור, כי לו היו, מה להן טרור לאחר נטישת ימית, ועוד יותר מזה - מה להן טרור לאחר נטישת גוש קטיף?
אותו טרור יהיה עם גוש קטיף או בלעדיו, עם ימית או בלעדי ימית. רק המצב וחוזק הממשלה יכתיבו הדברה או הקפאה או הגבלה של פעולות טרור.
ועכשיו, ללא כל קשר עם גוש קטיף ו/או ימית, שוגר קסאם לעבר יישוב יהודי העוסק בחקלאות - והרג חף מפשע בגלל שהוא נחשב יהודי.