|
נסענו לבוצ'ץ' - עיר הולדתו של ש"י עגנון. הדרך שוב בכבישים האופייניים לאוקראינה. יותר בורות מכביש. בבואנו לעיירה ממתינים התושבים ליד בית מגורי עגנון למשלחת היהודית. טקס מעניין מתקיים במקום; ראש העיר נאם, יושב-ראש "לימוד", חיים צ'סלר, נאם. המארגנים שומעים כי אני עובד עם נשיא המדינה ומיד מעלים אותי לברך. שחקן אוקראיני קורא קטעים מיצירות עגנון. פרופסור דן לאור מסביר מיהו עגנון ומהי יצירתו וכלת השמחה, יעל לנדאו, המוצפת בזרי פרחים, נושאת גם היא דברים לתשואות הקהל. המונים צובאים מסביב. הכל נראה כמו שמתאר עגנון בסיפוריו. גם רעייתי נרגשת. סבתה, בתיה לבית צ'צ'קס, נולדה גם היא במקום. אגב, במרחק של 6-5 דורות לאחור, היו אבות אבותיו של עגנון (שגם הוא צ'צ'קס) ושלה אחים. זה התברר לה רק לאחרונה. מבית עגנון בבוצ'ץ' המשכנו לבית הקברות היהודי. המחזה נורא. עזובה נוראה. עשרות מצבות מנותצות. קוצים, עשב, אין גדר. בטח בקיץ רועות כאן פרות. מקומי מוביל אותנו למצבה של אביו של עגנון. "פ"נ שלום מרדכי טשעטשקס" - כתוב על המצבה שנותרה שלמה. יעל לנדאו מצטלמת ליד קבר אבי סבה. אני מנסה לחפש עוד מצבה של צ'צקס (אולי הסבא של בת זוגי), אך זו משימה בלתי אפשרית. ההרס, הלכלוך וערימות השלג אינן מאפשרות זאת. ממשיכים לארוחת צהריים עם נכבדי העיר וראשי הקהילה היהודית באזור. במהלך הארוחה אנו למדים כי עיר המחוז הסמוכה היא טרנופול - עיר גדולה שנציגיה, גם הם באו לכבדנו. חמי, שנפטר לפני שנה, עלה מטרנופול. לראשונה רעייתי נתקלת במישהו שקשור לטרנופול. כולם מבטיחים לבדוק בכל ארכיוני העיר את שמות בני המשפחה ואלי אף תיעוד או סיפורים. יש גם, אמר ראש הקהילה היהודית בעיר, עו"ד עם שם משפחה זהה. אבדוק אם הוא לא איזשהו בן-דוד אבוד של אביך. אחרי ארוחת הצהריים הלכנו למסיבת עיתונאים בספרייה המקומית. יותר מסיבה תרבותית מעיתונאים. שתי הספרניות לבושות במיטב הבגדים וקוראות מכתבי עגנון. מדי פעם הן מאבדות את הנשימה מהתרגשות. לאחריהן, ראש העיר, צ'סלר, פרופ' לאור ויעל בלאו מדברים. משם הלכנו למוזיאון העירוני. אולם קטן במרכז העיר. עיקרו של המוזיאון - ש"י עגנון. ספריו בעברית, צילומים מבית אביו, מכתבים וכתבים. ההתרגשות של כולנו גדולה, של יעל בלאו הנכדה עוד הרבה יותר. ראינו מה עשה חתן פרס נובל מבוצ'ץ' גם ליהודים וגם לאוקראינים. האוקראינים שבונים עתה מורשת לאומית, מנכסים לעצמם את ענק התרבות העברית. פתאום הם גאים ביהודי. ויהודי המקום, גם הם, מרימים ראש, גאים בתרומת בן-עמם לאנושות. מבוצ'ץ' יצאנו ללביב (כך קוראים האוקראינים ללבוב). 220 ק"מ בלבד. חמש שעות נסיעה בכבישי אוקראינה. אחרי לינה בלביב. עיר יפהפייה, מומלצת לתיירים ישראלים, עם לא מעט אתרים יהודיים מרשימים. לקראת הצהריים הגענו לשדה התעופה. אותו שדה מהיום הראשון. הצ'ק-אין מהיר וזריז. הבדיקות בכניסה לאוקראינה היו מחמירות פי כמה מאלו שביציאה. זה כנראה עדיין שריד להתנהלות הקומוניסטית, שהרגליה המגונים נעלמים כנראה רק לאחר זמן ממושך. המראנו לוינה ומשם הביתה. כרגיל, הכי טוב בבית... - ראה מטה תמונות נוספות מן הכינוס
|
|
אחרי ארוחת הבוקר והאזנה למקצת מהסדנאות. הצלחה גדולה הייתה לזו של מארק גלסקי, על הומור יהודי ש"השכיב" את המשתתפים. יצאנו לסיור קצר בטרוסקבץ והסביבה הקרובה. ביישוב הסמוך יש מרבצי נפט קרובים לפני הקרקע ומעניין לראות משאבות נפט ביתיות כמעט בכל חצר. ממש נפט על יד הבית. המדריכה האוקראינית, נאמנה לתהליך העובר עתה על המדינה, מסבירה על הקהילה היהודית באזור, על הרצח ההמוני שביצעו הנאצים ועל "מבצעי הצלה" של יהודים על-ידי חלקים באוכלוסיה המקומית. אני לעומתה זוכר שתשע מאות אלף יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה בשיתוף פעולה נורא בין הנאצים למקומיים. לפנות ערב אני בא להאזין לאלוף (במיל.) אלעזר שטרן שמדבר, למעשה, על מוסריות הלחימה של צה"ל, על הרב-גוניות שבו, על היותו כור היתוך לעולים ועל המוביליות הגדולה שבו. דבריו נשמעים בשקיקה על-ידי המאזינים שטורחים ושואלים עוד ועוד שאלות על צה"ל ועל מעמדם של מי שיהדותם בספק בתוכו. הערב, או ליתר דיוק תחילת הלילה, מוקדשת לפתיחת שנת חתני פרס נובל של לימוד. האורחת המרכזית היא דר' יעל בלאו - נכדתו של ש"י עגנון יליד בוצ'ץ' שבאוקראינה. בלאו סיפרה בחינניות רבה סיפורים מבית סבא. על תגובתו לסכום הגדול שנפל בחלקו כזוכה בפרס נובל "מעתה אוכל מרק עם שתי כפות" ועל הדרך בה נודע לה - נערה בת - 13 על זכייתו. "בשובי מבית הספר הוריי לא היו בבית ורק פתק קטן היה על השולחן: סבא זכה בפרס נובל. אנא בואי לביתו... באתי לבית וראיתי המון אנשים בחצר...", סיפרה. פרופסור דן לנאור, שהתמחה בעגנון, תיאר לצעירים היהודים את יצירתו וציין כי עגנון אומנם עזב את בוצ'ץ בהיותו בן 20, אך בוצ'ץ' לא עזבה את עגנון והדבר ניכר בכתיבתו. להקת תיאטרון יהודית שרה באידיש ולאחריה ניגן נגן הכנר הוירטואז סניה קרויטר ופרט, לא רק על מיתרי כינורו אלא גם על נימי לבבות המאזינים. אליו הצטרף הראפר היהודי יעקב יברו (זמר ראפ יהודי שהיגר מרוסיה לארה"ב) ונתן מופע מלא אנרגיה של שירים יהודיים בעיבוד לרוק שהלהיבו את הקהל. עשרות המתנדבים סיימו את הלילה במסיבת דיסקו ענקית על גדות הבריכה עד אור הבוקר. קודם לכך חזרתי על שאלותיי מיום הגעתי. אחרי שלושה ימים של טירונות יהודית מרוכזת, הצעירים יודעים יותר על ישראל. פחות נבוכים מהשאלה ויותר בטוחים בתשובה. מתברר שהסמינר עשה להם משהו. גם נתן ידע וגם תחושת חברותא. לראשונה בילו ביחד עם מאות צעירים יהודים אחרים. הזהות היהודית התחזקה.
|
|
ארוחת הבוקר דומה לארוחת הערב מאתמול. התור אותו תור והאוכל די דומה. לשאלתי משיבים לי כי באוקראינה אוכלים רק ארוחות בשריות - גם בבוקר. הואיל ושומרים על כשרות, אזי כמובן שאין חלב לקפה ואין גבינות. רק נקניקים ועוד נקניקים. אני משתתף בשתי סדנאות כמרצה יחיד. האחת עניינה - האם העלייה מבריה"מ לשעבר השתלבה ותפסה את מקומה הראוי לכוחה המספרי בפוליטיקה הישראלית, והשנייה - האם העובדה שבישראל כמיליון מאתיים ישראלים דוברי רוסית הביאה לשינוי ביחסי ישראל-רוסיה. כבר בפתח הרצאתי על העולים והשפעתם בפוליטיקה הישראלית, גיליתי לנוכחים (שאגב, לרובם ככולם כמעט שאין שום מושג לגבי מדינת ישראל) כי יהדות אוקראינה תרמה לנו שני ראשי ממשלה - לוי אשכול ו גולדה מאיר, ונשיא אחד - פרופסור אפרים קציר. כך שהשאלה אינה פשוטה ואולי עליות אחרות צריכות לטעון על קיפוח. הכוונה לנושא שהתבקשתי לעסוק בו, הוא מקומה של עליית שנות ה-90' בפוליטיקה הישראלית. גם זו, בהיבט הצר, אינה יכולה להתלונן. כבר ב-96' זכתה ישראל בעלייה של שרנסקי ב-7 חברי כנסת ואילו היום, אחרי 20 שנות עלייה, זכתה מפלגה המורכבת מרבים מעולי בריה"מ לשעבר ל-15 מנדטים (המפלגה השלישית בגודלה בכנסת - גדולה מ"העבודה") כאשר היא קבעה את הרכב הקואליציה, את זהות ראש הממשלה ונציגה הבכיר מכהן כשר החוץ - התפקיד השלישי בחשיבותו בדירוג הלא-פורמלי של שרי הממשלה. הרחבתי והוספתי לגבי מרכיבים נוספים של עוצמה פוליטית שאינה נמדדת רק בכנסת ובממשלה, ותיארתי פנים שונות של השתלבותם ואי-השתלבותם של עולי שנות ה-90' בתחומים רבים של החברה והחיים בישראל. גם השיחה על השפעת העלייה על יחסי ישראל-רוסיה עברה בשלום, אם כי כיוון שמדובר בקהל אוקראיני (שאינו מחבב במיוחד את שכנו הרוסי) ברור שהשאלות עסקו יותר בנושאים אחרים. לפנות ערב עוד הספקתי להשתתף בפאנל על תקשורת יהודית, שם הצגתי עמדה שונה ממרבית המשתתפים שחשבו כי עיתונות יהודית צריכה לגלות אחריות לאומית וכיו"ב, ואילו אני דיברתי יותר על החובה לשמור על החופש העיתונאי, ללא צנזורה - גם לא עצמית. אחרת, הטעמתי, תהפוך העיתונות לפראבדה ותגלה אחריות - אך קוראים לא יהיו לה. אחרי ארוחת הערב (תור, תפוחי אדמה...) התקיים ערב (יותר נכון לילה) מעניין שבמרכזו המחזמר "כנר על הגג" של שלום עליכם (סכום שנת שלום עליכם של לימוד), שכלל שילוב מעניין של שחקנים ובובות. הכל באוקראינית כמובן. ב-01:00 הצעירים הלכו לרקוד ואני סוף-סוף לישון.
|
|
