המדינה - דואגת לאזרח החלש או רק עושה כאילו?

עובדה מקוממת וראשונה בין האחרות, היא שלאזרחים המגיעים לגיל שמונים מגיעה תוספת בקצבת הזיקנה (זעומה-זעומה). הם אינם מקבלים הביתה את הסכום הזה אלא אם כן הם כותבים מכתב בקשה (שימו לב, על סכום כסף שמגיע להם בזכות כספים ששילמו רוב חייהם לביטוח הלאומי). למה אזרח שהגיע לגבורות לא מקבל ברכה ממדינת ישראל ליום ההולדת, יחד עם תוספת ה"כמה גרושים"? לידיעתכם, מי שלא שולח מכתב "להזכיר" (לביטוח הלאומי של משרד הרווחה) שהוא בן שמונים - לא יקבל לעולם את התוספת. זו עוולה האומרת דרשני ומייצגת את "מערכת היחסים" בין המדינה ואזרחיה. שימו לב, בני שמונים! תתחילו לברר איך שכחו אתכם, כמו ששכחו משך שנים את ניצולי השואה.

דברים שלא ידעתם - ספרו זאת למי שצריך. סכום הזכאות לעזרה בשכר דירה ינוע בין 500 שקל ל-1,200 שקל בחודש, שיגיעו אחרי טיפול ממושך, מילוי טפסים והגשת בקשות. מדי 36 חודשים נדרשת פעולה חוזרת של הטפסים, הבקשות וכולי. שלוש חברות פרטיות עוסקות בתחום הזה: מתן חן פיננסים שמתמחה גם בתחום כוח אדם לסיעוד, עוסקת בסיוע במתן סיוע בשכר דירה לאוכלוסיות חלשות. חברה זו מצטרפת לשתי חברות העוסקות באותו נושא: עמידר וחברת מגע"ר. חברות אלה דואגות לקשור בין האזרחים הזכאים לדירה לבין משרד השיכון. החברות הפרטיות, המרוויחות מהקשר בין האזרח והמדינה, משקיעות מעט מאוד כסף בפרסום ואילו משרד הרווחה והשיכון לא מפרסם מידע בכלל. ואנחנו רוצים לדעת - למה? מי הן האוכלוסיות החלשות חסרות-הדיור

שיכולות ליהנות מתמיכה כספית לשכר דירה

ולא יודעות על זכות זו? הרשימה כוללת מגזר רחב של אזרחים, חסרי קורת-גג משלהם, החיים מהכנסה שהיא מתחת לקו העוני; אלה שאנו קוראים עליהם בסטטיסטיקה ולא יודעים בדיוק מי הם ומה הם. להלן הרשימה: אנשים בודדים: חסרי דיור בוגרי תוכנית "נעלה 16" מיום עזיבת הפנימייה; חיילים המחזיקים תעודת עולה ותעודת חייל בודד; חיילים משוחררים עם תעודת עולה מזה 6 שנים, מחוסרי דיור; אדם מעל גיל 18 המקבל קצבת אי-השתכרות בשיעור 75%; בני 55 ומעלה המתקיימים מקצבת הכנסה של הביטוח הלאומי; קשישים חסרי דיור המתקיימים מקצבאות ביטוח לאומי, כולל השלמת הכנסה (חיים מכ-2,000 שקל בחודש); זוגות עם ובלי ילדים חסרי דיור וזוגות קשישים המתקיימים מהבטחת הכנסה לזוג; זוגות שאחד מהם מקבל קצבת אי-כושר השתכרות בשיעור 75%, עם תוספת לבת זוג; נשואים שחיים בנפרד ללא הכנסה; משפחה חד-הורית שסך הכנסותיה לא עולה על 6,000 שקלים; קבוצות מיוחדות, כמו אסירים משוחררים המטופלים על-ידי הרשות לשיקום האסיר; מורחקי בית בגלל אלימות; נשים מוכות החיות במעונות לנשים מוכות; דרי רחוב. מה הם סכומי העזרה בשכר דירה לשכבות החלשות? לאנשים ולמשפחות מקבוצות אלה, המרוויחים בין 4,106 שקל לחודש ועד 7,180 שקל (למשפחה חד-הורית בלבד) - מגיעה תמיכה בשכר דירה בין 500 שקל לחודש ל-1,200 שקל לחודש. לפי נתוני משרד השיכון, בשנת 2009 היו 208 אלף בני אדם המתאימים לקריטריונים הנ"ל לקבלת תמיכה בשכר דירה. בפועל, ב-2009, בכל מדינת ישראל, מתוך סך האזרחים הנ"ל (208,000) קיבלו תמיכה רק 88 אלף איש. לפחות עוד 120 אלף אזרחים ישראלים הזכאים לפי הגדרות אלה לעזרה הכספית בתשלומי שכר דירה, לא יודעים שזו מגיע להם ולכן לא דורשים זכות זו. לאן הולך הכסף שנשאר בקופה? מדוע לא משתמשים בחלק מהכסף לפרסום מסיבי של הנתון, שיגיע לידיעת הזכאים? המדינה לא ממש דואגת לאזרחים חלשים. היא רק עושה כאילו!