באקלים הפוליטי-חברתי של ארצות המערב הנוצריות, 'נאורות' היא מילת מפתח. באקלים זה, מי שאינו מתיישר לפי מתווה הנאורות של הזרם המרכזי ההומניסטי ייצא אחר כבוד אל מחוץ למחנה הציבור השפוי. בישראל, כמובן, מזוקקת דינאמיקה חברתית זו לידי אמנות עילאית, כשהמוחרמים זוכים באופן גורף ליחס של שוליים סהרוריים. מראיין ברדיו הממלכתי אינו מהסס לקטעם בשרירות ולהורידם משידור (שאפו למר גולן); מראיין ברדיו ממלכתי-צבאי אינו מהסס לעשות אותו דבר ואף לכנות את המוענש "האיש הזה" (שאפו למר ברקאי); וכך גם איש ערוץ עשר המכנה את תושבי יצהר ואיתמר 'מטורללים' (שאפו מיוחד למר דרוקר). יחסי האנוש בחברה הישראלית הבוגרת הם, למרבה הצער, התגלמות הדינאמיקה של מערכי הכוחות בין ילדי כיתה בני עשר. ממש כמו שקורה בין ילדים, אלו שאינם אהודים מושמים ללעג וקלס בידי מלך ומלכת הכיתה וגרורותיהם, לא משנה מה יעשו או יאמרו.
הדברים האלו היו יכולים להיות נסבלים אם התופעה הילדותית הזו הייתה מוגבלת רק לאנשי התקשורת השבטית בישראל. אך מסתבר שגם רוב בעלי התפקידים במערכת המשפט בישראל נוקטים בגישה האינפנטילית הזו. לא צריך להיות משפטן כדי לזהות את המציאות הגזענית הזו בתוך כותלי בית משפט המתיימר להיות "נאור". להלן מספר דוגמאות מאלפות כיצד מנצלים אנשי המשפט בעצמם את קו התפר האפור כדי להטות משפט:
1.
"חריגה מן הסבירות" - הביטוי הבלתי מדיד הזה משמש עלה תאנה להימנע מלפסוק נגד ארגונים ואישים המזוהים עם מחנה השלום, באמתלה שאין במעשיהם חריגה מן הסבירות. כך נדחות שוב ושוב עתירות הימין נגד עוולות ארגוני השמאל. מהי חריגה מן הסבירות, ומי בדיוק מחזיק בספר הקודים הסודי לפיו נקבע הדבר, את זאת לא מגלים לנו שופטינו הנכבדים.
2.
"שקלול מכלול הנסיבות" - זהו אחד מהאמצעים המבריקים שיש בידי משפטנים כדי להטות משפט. תחת הכסות המסתורית הזו, המרמזת על יכולת שמיימית לשקול מכלולי נסיבות מורכבים באופן מתמטי מדויק, מגישה הפרקליטות הישראלית באופן סדרתי ועקבי עשרות ומאות כתבי אישום נגד אנשי ימין על כל פתחון פה, הפגנה והתקהלות. לעומת זאת, השתוללות אנשי השמאל הנאורים והאנרכיסטים למיניהם במשך שנים בהפגנות, והתבטאויותיהם הגזעניות נגד הימין ('סרטן בגוף המדינה', 'לעלות עליהם עם טנקים', ועוד) זכו עד היום למקבץ כתבי אישום מפתיע בזעירותו - ייאמר בהמעטה. ומדוע? מפני שנעשה שקלול אזוטרי ומסתורי של מכלול הנסיבות, ונמצא - באופן אובייקטיבי - שאין מקום לכתב אישום ולענישה. ולפי איזו נוסחה מסתורית מתבצע השקלול המדויק? - את זאת שוב לא מגלים לנו משפטני הפרקליטות הישראלית.
3.
זכות חופש הביטוי לעומת אישום בהמרדה - הדוגמה הזו ממחישה באופן מובהק את ניצול הפרצות בהגדרות החוק לצורך הפעלת ענישה סלקטיבית, דבר שהוא מן הפגיעות החמורות בדמוקרטיה ובאמון הציבור במערכת המשפט. שוב ושוב אנו שומעים על חקירות וכתבי אישום נגד אנשי ימין על התבטאויות שונות וקיום הפגנות. שלושה פעילי ימין שפעלו נגד ההינתקות הואשמו בהמרדה עקב קיום הפגנות לא חוקיות. זאת בעוד פעילי שמאל המפגינים, משתוללים, מנאצים חיילים ומסכנים את בטחון המדינה ממשיכים בפועלם היקר ללא שום ענישה.
ועל כל אלו, רבותיי אזרחי ישראל, יש לתת את הדעת בין היתר משום שהן אנשי הפרקליטות והן פעילי השמאל מאשימים בקביעות את אנשי הימין שהם מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית.
