מבין פרסי אקו"ם שיוענקו היום (ד', 24.3.10), הפרס שמוענק לזמירה לוצקי, מעורכי תחנת "קול המוזיקה" (לשעבר כל המוזיקה) של קול ישראל, הוא מגמתי במוצהר. כמי שמוכרת מהרדיו ככוהנת הגדולה של המוזיקה המודרנית בת-זמננו, מחשיבה לוצקי כ"עבודת-קודש" את פועלה הבלתי נלאה והייחודי למען המוזיקה הישראלית, מה שכבר זיכה אותה בעבר הרחוק בפרס דומה.
"בקבלת הפרס הזה אני מרגישה כשליחה של התחנה שלי ושל ציבור המאיזנים שלה", מצהירה לוצקי. "זמירה היא המובילה הגדולה אצלנו של המוזיקה העכשיווית", מעיד אבי חנני, מנהל "קול המוזיקה". "אפשר לומר זאת אחרי אלפי תוכניות שערכה במרוצת השנים ומאות ראיונות שניהלה בהם. היא זו ששומרת על המוזיקה הישראלית ועל מעמדה".
בעוד שהעורכים האחרים ב"קול המוזיקה" מתמרנים בין שלל מלחינים שרובם כבר אינם בין החיים (באחד מימי השבוע שעבר התאלתר שם, לדוגמה, באופן בלתי מתוכנן מרתון ברהמס מהבוקר עד הערב), עשייתה של לוצקי מתרכזת במלחיני ההווה, עם דגש מבורך על הישראלים שבהם, שאל חלקם היא מודעת מאז היותה פסנתרנית צעירה. "די מבדח אותי לראות שמעניקים לי פרס, או ציון לשבח, על מה שהם הגדירו כיחסי החיובי למוזיקה הישראלית", היא מעירה. "רק 'יחס חיובי'? - בלי הצטנעות, אומר שעל-רקע מה שקורה מסביב, אני עושה מה שאני עושה במסירות-נפש".
שזה גובל בהליכה נגד הזרם... "הייתי אומרת את זה אחרת – אם אנחנו, ב'קול המוזיקה', מייצגים מיעוט, בתוך המיעוט הזה ישנו המיעוט של המלחין הישראלי שכנראה, מישהו צריך לדאוג לו".
זאת איננה תופעה חדשה שהציבור מעדיף קלאסיקות על פני המוזיקה בת-זמנו. הרי כך היה בימי בטהובן וגם לפניו. "כאן אנחנו נכנסים למקום המלחין בחברה שבתוכה הוא פועל, כשמטבע הדברים הציבור נוטה יותר ליצירות מוכרות שנוצרו לפניו. באשר לתחום העיסוק שלי, שידורי המוזיקה אצלנו , הנוגעים למוזיקה בת-זמננו, הם בדרך כלל בשעות המאוחרות של היום, שהרי כאן מדובר בהשקעה רבה יותר בהאזנה".
