ואלו עובדות המקרה: בעל נחלה עלה ארצה מאירופה וקיבל את הזכויות עוד בשנות הארבעים, כאשר משאת נפשו היתה, לבנות את ביתו בנחלה ולעבד את האדמה הצמודה לביתו. במהלך השנים הקים החקלאי לולים גדולים ומפוארים והגיע לגדולות בענף הלולים.
בנחלה קיימים שני בתי מגורים ובמהלך השנים, לאחר שבנו של החקלאי התחתן, עבר הבן להתגורר בבית השני בנחלה והקים שם את משפחתו. הבן עבד כל השנים עם אביו בלולים והיחסים ביניהם היו הרמוניים ופוריים. הבן והאב ניהלו את העסק במשותף והחברה שניהלה את עסקי הלולים הייתה רשומה על-שם השניים בחלוקה שווה.
לאחר שנים רבות של עבודה בלול ולאחר שהחקלאי הגיע לגיל 75, החליט החקלאי כי הוא התעייף מהעבודה הקשה וביקש לנוח וליהנות משארית ימיו. במסגרת זו, הציע החקלאי לבנו, כי הבן יקבל את מלוא הזכויות בנחלה ללא תמורה וכי הבן ימשיך לנהל את העסק לבדו. הצדדים חתמו על הסכם בו התחייב הבן לטפל ולזון את הוריו עד סוף ימיהם, לתת להם משכורת חודשית ולהחזיק את הרכב והבית של הוריו, וכן להפריש להם כספים בכל חודש לחסכונות.
ואכן כך היה, הנחלה עברה ללא תמורה על-שם הבן והוא בנה שם בית גדול ומפואר ובמהלך השנים הראשונות לאחר ביצוע המהלך, עמד הבן בכל התחייבויותיו כלפי הוריו בהבנה ובהרמוניה.
לאחר כחמש שנים מהמועד בו נחתם ההסכם בין הצדדים, הודיע הבן להוריו, ללא כל התראה מוקדמת, כי לאחר שהוא טיפל בהם שנים רבות, נגרמו לו הפסדים רבים והוא דורש כי הוריו יעזבו לאלתר את הנחלה ויחפשו להם מקום מגורים.
כמובן, כי ההורים קיבלו את הבשורה בהפתעה ובתדהמה, וחשו כי האדמה פערה את פיה ומאיימת לבלוע אותם בעודם בחיים. ההורים ניסו לדבר עם הבן ולהבין את פשר ההודעה הפתאומית, אך הבן בשלו, אינו מוכן להקשיב ודורש כי הוריו, שהיו באותה עת בגיל 80, יעזבו את הנחלה וימצאו מקום מגורים לאלתר ולא יאוחר משישה חודשים מיום מתן ההודעה. הבן אף הגדיל לעשות ושלח להוריו מכתב מעורך דין בו הוא מגולל סיפור של שנים, וטוען כי הוריו סחטו אותו במהלך השנים, וגרמו לו לנזקים במישורים רבים.
ההורים הגיעו לח"מ על-מנת שיטפל במקרה המצער, ולאחר בחינת המצב המשפטי וכן לאחר שהתקבלו כל המסמכים הנוגעים להעברת הזכויות, התגלתה התמונה העגומה במיוחד.
הסתבר, כי במהלך השנים, לאחר העברת הזכויות ללא תמורה לבן, החתים הבן את הוריו על תיקון להסכם בו מצהירים ההורים, כי הם מוותרים על כל זכות ו/או דרישה כלפי הבן וכי הבן משוחרר מכל חובה לזון ו/או לפרנס ו/או להעביר לידי הוריו כספים כלשהם. כמו-כן, נכתב בתיקון להסכם, כי הבן יוכל לתת להוריו התראה בכתב של שישה חודשים מראש לפינוי הנחלה ובמקרה זה, ההורים יידרשו לפנות את הנחלה ללא כל דרישה.
אכן, סעיפים אלו דרקוניים במיוחד ולא ברור איך ההורים הסכימו לחתום עליהם.
לאחר בחינה של הדברים עלה, כי במהלך התקופה האב קיבל שבץ מוחי ושכב בבית החולים בזמן שלאימא מצאו סימנים ראשונים של מחלת אלצהיימר. הבן הנמרץ מצא שעת כושר, הלך לעורך דין והכין תיקון להסכם והחתים את אביו בשעת ביקור, בעודו שוכב ומחלים בבית החולים וכן את אמו, כאשר היא הייתה לבדה בביתה, בעודו מספר לה סיפור בדוי לחלוטין ביחס למסמך עליו היא חתמה.
לאחר שהתגלו העובדות המתוארות לעיל, נערך הליך גישור ארוך ומייגע, כאשר בסופו הגיעו הצדדים לפשרה ונמצא להורים סידור מגורים. סופו של סיפור המקרה אינו מענייננו כאן, שכן כוונת הח"מ היא להזהיר את בעלי הנחלות בטרם העברת הזכויות ללא תמורה לילדים ובעניין זה יש לסכם ולומר את הדברים הבאים: