סיפור ההגדה של פסח הוא סיפורם של גרים, בני ישראל, שלחמו נגד שררה, שמאנה לאפשר להם לשמור על זהותם ומאוויהם כחברה וכעם. את המשמעות הזו של ההגדה אנחנו חייבים לממש בחיינו בארץ הזו. עלינו לשקוד על כך שלגֵר הגָר בתוכנו תינתן האפשרות לשמור על זהותו, על נכסיו התרבותיים והלאומיים, בדיוק כמו שאנחנו ביקשנו לעצמנו. עלינו להימנע מלקטלג את הגֵר כבן חמישי, שאנחנו מדירים אותו.
בהגדה של פסח, אחרי שהילדים קראו את "מה נשתנה הלילה הזה", אנו מגלים את המצות. המסובים לשולחן הסדר משיבים בקטע, הנפתח במילים המזכירות לנו עבר היסטורי: "עבדים היינו במצרים" ומסיימים את הקטע בהבטחה לקיום המצווה: "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים", ואף מוסיפים: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".
למעשה אנו מזכירים לעצמנו, כי גרים היינו בארץ מצרים ותודעת הגר היא חלק ממורשת ומסורת. ואני מבקש להוסיף את הַגֵּר הַגָּר איתנו לבן החמישי, שחשוב שנקרב אותו אלינו.
אני מצר על כך, שתודעת הגר המזכירה לנו "כי גרים הייתם בארץ מצרים" אינה מפלסת לה דרך במעשה היום-יומי החברתי והפוליטי שלנו. אנחנו איננו משוחחים עם שכנינו החיים בחברון באותה ענווה ויחס של כבוד לבני המקום, כפי ששוחח אברהם אבינו עם תושבי חברון. בראשית פרק כ"ג, פורס לפנינו את אברהם המשדר ענווה, צניעות והערכה לערכיו של האחר. לכן האחר, בן המקום, גומל לאברהם באותה מידה של כבוד. המשפט המשמעותי בשיחה, זה המשפט שאומר אברהם אבינו לאנשי חברון - "גר ותושב אני עימכם".
לעומת הדיווח החם והאוהב של בראשית פרק כ"ג, התקשורת של היום מדווחת לנו שיח אלים ועוין של אדוני הארץ כלפי אנשי חברון כאל נתינים זרים, שכבר ארבעים ושלוש שנים חיים תחת כיבוש. מכאן גם השוני ביחסם של אנשי חברון כיום כלפינו.
תודעת הגר של ההגדה לא ליוותה את כנסת ישראל בהחלטה על הרפורמה. אפילו את המחויבות שלנו כלפי הקרקע היא הפכה לבן החמישי עם איפיונים מכאיבים של בן חורג. כנסת ישראל התעלמה מההוראה המפורשת בחוק המקראי: "והארץ לא תמכר לצמיתות... כי גרים ותושבים אתם". אותו ביטוי של "גר ותושב" המופיע בסיפור המקראי בספר בראשית מופיע במדויק גם כן בניסוח חוק המקרקעין המקראי.
עובדת היות עם ישראל גר במצרים מניעה את החוק המקראי לדרוש מאיתנו יחס של אהבה כלפי הַגֵּר הַגָּר בתוכנו: "כאזרח מכם יהיה לכם הַגֵּר הַגָּר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים". יחס החמלה לגר, שביקש החוק המקראי להנחיל לנו כחברה, הפך במציאות היומיומית לבן החמישי, שלא הוזמן להיות שותף לטקס של סיפור החירות שלנו. הגר הוא לא רק בבחינת הבן החמישי שלא הוזמן לסעודת החג, אלא הוא גם לא הוזמן על-ידינו כל השנה ליהנות מאותן הזכויות שיש לנו כעם, שמצֻוֶּה לזכור, כי עבדים היינו וגרים בארץ זרה שהתנכלה לאבותינו.
