אלוהינו ואלוהי קדמונינו, הסבנו סביב שולחן הסדר כבני חורין, בזוכרנו את השנים הארוכות שבהם סבלנו מדיכוי. נשבענו כי לעולם לא נהפוך למדכאים בעצמנו. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, אנו יודעים שאולי נופיע כפרעה בסיפורי השחרור של עמים אחרים, ואף בקרב השכבות המוחלשות בקרב עמנו, שעוד מרגישים שהם עבדים במצרים. וכמו פרעה, כאשר אנו מרגישים את עצמנו מאוימים, אנחנו מסוגלים להגיב בדיכוי.
לפעמים אנו מאוימים באמת, ולפעמים האמונה ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" גורמת לנו לראות את האחרים כשונאינו, גם כאשר הם אינם כך. ואז, כמה פשוט להכביד את ליבנו כלפי אלה ששילמו את המחיר עבור פריחת עמנו וביטחונו. בחג חירות זה, אנחנו יודעים שכדי להיות באמת בני חורין אנחנו חייבים לגרש את "פרעה" מלבנו, ולחדש את התחייבותנו לכבד את צלם האלוקים בכל אדם.
בליל הסדר השארנו מקום ליד השולחן עבור קורבנות דיכוי. חידשנו את התחייבותנו לזכות בחירותם, ובכך להבטיח את חירותנו. 1.
במיוחד זכרנו את הדמוקרטיה הישראלית: בתחילה תקפו את בתי המשפט ואת השופטים, ולא מחינו כי אנו לא שופטים, וברור כי השופטים הם "אליטה שאינה מייצגת את העם ואת הערכים היהודיים".
אחר-כך תקפו את ערביי ישראל - "אין אזרחות בלי נאמנות", ולא מחינו כי אנחנו לא ערבים, וערבים אינם ציוניים.
אחר-כך תקפו את ארגוני השלום, ולא מחינו כי "זה פוליטיקה".
אחר-כך תקפו את ארגוני זכויות האדם, ולא מחינו כי ארגוני זכויות האדם דרשו חקירה עצמאית ישראלית על מלחמת עזה, ו"הם משתתפים פועלה עם האויב".
אחר-כך תקפו ארגוני נשים וסביבה וארגונים חברתיים, והצעת חוק אלקין מאיימת "לייבש" את מקורות המימון של כולם.
לכולם פתחנו בליל הסדר את הדלת. 2.
לגלעד שליט, ולאזרחים בעזה: עוד שנה עברה מאז המלחמה ההיא. גלעד עודנו בשבי. תושבי עזה עודם במצור. תושבי עזה עברו חורף בתוך ההריסות, ללא אפשרות להכניס חומרי בנייה לבנות לעצמם קורת גג. תושבי שדרות ועוטף עזה שואלים האם יחודש הירי השוטף עליהם.
לפרעה הייתה אפשרות לבחירה איך להתייחס לבני ישראל, והוא בחר להעביד. כאשר שומעים שהחמאס היה מוכן לחדש את הפסקת האש לפני שפתחו בירי, אבל ישראל לא הייתה מוכנה לכבד את התחייבותה על הפסקה לצורך מעבר פתוח של מצרכי יסוד, אנו שואלים: האם הייתה בחירה אחרת לשמור על אזרחינו?
אם אנו באמת בני חורין, אנו חופשיים לבחור. יהי רצון שנבחר בחיים ובשלום, בכבוד האדם לנו ולאחרים, בדרך ההופכת את שונאינו לחברינו (מבוסס על פרקי אבות, דברי נתן). 3.
משתתפי תוכנית ויסקונסין הישראלית: משתתפות ויסקונסין כתבו לשרים ולח"כים השנה "חג חירות שמח, אנחנו עדיין בעבדות". על אף העובדה שהכנסת דוחה את הרחבת התוכנית פעם אחרי פעם, הממשלה דוחקת ודורשת.
בליל הסדר נשאנו בלבנו את האמא שנאלצה להשאיר את הילדים הקטנים שלה בחצר בית ספר סגור, וללכת קילומטרים ברגל כדי להגיע למרכז ויסקונסין בזמן, כדי שלא לאבד את קצבת הקיום שלה; את האישה שרצו לקחת ממנה את הקצבה כאשר נסעה לחו"ל כדי לטפל במצבת קבר בעלה; את כל האנשים שעברו השפלה כאשר לא האמינו שהם חולים, או שהכריחו אותם לשבת שעות ארוכות במרכז בלי מעש, או לבצע עבודות במסווה של "שירות לקהילה", או לשבת בקורסים בהם נאמר להם, "רק עשירים הם מאושרים".
בליל הסדר שמענו את צעקתם ועוניים של האומרים "תנו גם לנו להיות בני חורין, ותחזירו לנו את כבודנו". לשנה הבאה בירושלים אשר במשפט תיפדה ושביה בצדקה. 