במאמרים ובניתוחי מצב מדיניים, יש להיזהר מהסקת מסקנות הנראות מלומדות, אשר הן מתגלות כמסקנות שגויות ומטעות, עד לבלי הכר, כאשר מנתחים את המצב לעומקו ולפרטיו.
במבחן פסיכולוגי כלשהו, התבקש כי הנבחן (תלמיד מחונן בבית ספר יסודי) יצייר עץ. אחר-כך הילד הנבחן נשאל - האם העץ הוא עץ צעיר או עץ זקן, והילד ענה - "עץ זקן".
מסקנתו הנמהרת של הפסיכולוג, הייתה כי הילד סובל ממצוקות והוא עיגן את המסקנה בספרות מקצועית ובניתוח מדעי.
אבי הילד, המוכר לי אישית, דחה את ממצאי הבחינה ושאל את ילדו מדוע אמר לבוחן כי העץ אשר צייר בבחינה הוא עץ זקן, והילד החכם הסביר דבר שמשום מה נעלם מעיניו של הפסיכולוג המלומד:
"הרי ציירתי שהעץ נושא פרי, לכן הוא לא יכול להיות צעיר מדי...".
משמע, ההישענות על מחקרים אקדמיים עלולה להטעות, על-אף הרושם המכובד והחכם שנוצר כאשר נשענים עליהם ומקבלים את מסקנותיהם "כזה ראה וקדש". כך גם בתחום חיזוי העתיד במדיניות ציבורית.
כאשר מערכת הבחירות בארצות הברית הינה בת השפעה מכרעת על העתיד לטווח הקרוב בישראל, והדבר מבטל, או לכל הפחות מגמד משפיעים אחרים - אזי קיימת אי-ודאות בדרגה גבוהה לגבי העתיד ואין דרך בדוקה לחיזוי העתיד - אפילו בטווח הקרוב.
הדברים מכוונים לכל האזהרות הבאות מכיוונם של קיצוני השמאל והתקשורת המסייעת בידם, כאילו באמתחתם הנוסחה הבדוקה לחיסול הסכסוך בין כנופיות הטרור למדינת ישראל ובין הקהילייה הערבית לבין המדינה, וכל שהם רוצים זה - רק יחזירו את השטחים, ומיד ייכון שלום...
נוסחה זו כבר כשלה מספר פעמים, בין היתר - בלבנון ובגוש קטיף, אך אצל קיצוני השמאל - עדיין לא נס ליחה.
אז יש לזכור את משל העץ, ואת המסקנה השגויה אותה הסיק הפסיכולוג.