X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
האליטות הישנות הפנו עורף למפעל של שיבת ציון ואם אי-אפשר להפוך את העם בישראל לפוסט-ציוני ולאנטי-ציוני, הן מסתפקות, בשלב זה, בזריעת ייאוש, בלבול, ציניות ואסקפיזם - כל מה שמונע מן העם למצוא את תעצומות הנפש להתמודדות עם אתגרי השעה דברים בוועידת "אם תרצו" השנתית
▪  ▪  ▪
[צילום: פלאש 90]
הפוסט-מודרניזם מטשטש בין האמת לבין השקר והרלטיביזם המוסרי מטשטש בין הטוב לבין הרע ובין הצדק לבין העוול. זהו הזמן למהפכה הציונית השנייה

"אין בן אנוש עשיר או בעל עוצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עוצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמה עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר".
בפברואר 1896 פרסם בנימין זאב הרצל את ספרו הכמעט נבואי "מדינת היהודים" שמתוכו לקוח הציטוט שלעיל. שנה וחצי לאחר פרסום הספר תורגם רעיונו של חוזה המדינה לעשייה המדינית הראשונה של העם היהודי לאחר כ-1800 שנים בגלות - בקונגרס הציוני הראשון שהתכנס באוגוסט 1897.
זאב ז'בוטינסקי, ממשיכו של בנימין זאב הרצל בהנהגה ובחינוך העם לציונות המדינית, ניסח דברים דומים במשפט קצר ותמציתי: "בראשית הייתה המילה" - המילה במובן של רעיון, הרעיון המונח בבסיסה של כל פעולה בעולם המעשה. ניסוח זה מפנה אותנו, ולא במקרה, לפרק א' של ספר בראשית: "בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ... ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור... ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד".
ספק אם היה אי-פעם עידן שבו זכו "הרעיון" ו"המילה", יהיו הרעיון והמילה אשר יהיו, לפחות כבוד מאשר העידן שבו אנו חיים כיום. הפוסט-מודרניזם מטשטש בין האמת לבין השקר ורואה בשניהם נרטיבים בעלי תוקף שווה, והרלטיביזם המוסרי מטשטש בין הטוב לבין הרע ובין הצדק לבין העוול. לא לחינם מאופיין העידן הפוסט-מודרני בבלבול - מבוכה מוסרית, תחושה של אובדן דרך, אי-יכולת להבדיל בין היום לבין הלילה ובין האמת לבין השקר.
זוהי התחושה בפריז, בברלין, בלונדון, בניו-יורק ובלוס-אנג'לס. במיוחד בוושינגטון. אך למרבה הצער גם באוניברסיטאות תל אביב, חיפה, בן-גוריון ובאוניברסיטה העברית. אנו, כיהודים החיים בגופנו בציון של שנת 2010, אך מושפעים תרבותית מהלכי הרוח בעולם המערבי, איננו יכולים שלא להיות מושפעים מהלך רוח זה - המבקש להסתיר מאיתנו את צדקת הדרך ולהציג את הציונות כקולוניאליזם ואת מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד.
רק בעידן הפוסט-מודרני מצליחים שקרים כה תלושים ובוטים לקנות להם אחיזה כה רחבה. רק בעידן הפוסט-מודרני מצליחות תנועות כה רצחניות וחסרות עוגן מוסרי, כמו הלאומנות הערבית והרדיקליזם האיסלאמי, להציג את עצמן כקורבנות, את מדינת ישראל -כתוקפנית ואת הציונות - כאידיאולוגיה בלתי מוסרית.
אתגר ההתמודדות עם אובדן האמונה בצדקת הדרך הוא האתגר הגדול של דורנו. זהו אתגר המאבק ברלטיביזם המוסרי, ובדה-לגיטימציה של קיומנו כמדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
המאבק הזה אינו עוד משחק ילדותי או התנצחות רעיונית רק לשם השגת ניצחון בוויכוח. כפי שהשכיל הרצל ללמדנו, עוצמתה וחוסנה של המדינה נמדדים לא במספר הטנקים והמטוסים שלה, ולא בכמות המזומנים ואיגרות החוב שברשות הבנקים שלה, אלא במידת רצונו של העם לקשור את גורלו במדינה ובארץ ובמידת המחויבות כלפיהם שחשים בני העם.
חידוש האמונה בצדקת הדרך הציונית היהודית מחייב מתן מענה לתעמולה האנטי-ציונית המבקשת לזרוע ספק, להפיץ שקר ולנטרל את כוח האמת באמצעות מסך העשן והערפל הרלטיביסטי.
אך למרבה הצער, בבואו להיכנס לזירה מוצא עצמו העם היהודי כשהוא נטול מגן ונטול חרב, מותקף מימין ומשמאל, מבחוץ, וחמור מכך - מבפנים. המדינה, במובנה הפיזי, אומנם הוקמה, קיימת והיא חזקה מתמיד. אך הציונות - המילה, האמת, האידיאולוגיה הציונית - מעולם לא הייתה פגיעה, מבודדת ונעדרת ביטחון עצמי כפי שהיא בשנים האחרונות.
מרבית העם היהודי החי בציון עייף, מותש, חי את חיי היומיום, מבולבל. הוא ניזון מהאליטות, מהסופרים, הקולנוענים, אנשי הרוח והתקשורת. הם אלה שאמורים להעניק לו כוחות רוח ונפש להתמודדות במאבק נגד הדיסאינפורמציה והדמורליזציה שמטרתם החלשת ישראל והציונות. הם אלה שאמורים לקחת את המילה, ולנסח באמצעותה את האמת; לקחת את הרעיון, להבהירו ולהציגו בצורתו המוסרית, הצודקת והבלתי מתנצלת. הם אלה שאמורים לתת בידינו את הכלים למול אלו הקמים עלינו לבלבלנו.
אלא שהאליטות הישנות שאמורות היו להוביל אותנו במערכה הפנו עורף למפעל של שיבת ציון, ומזה כמה עשורים הן עוסקות בעיקר בדה-קונסטרוקציה של הציונות ובקעקוע זכותנו על הארץ, ובתוך הארץ. שחיטת פרות קדושות הפכה לספורט הלאומי בעולם התרבות, האקדמיה והתקשורת בישראל. ואם אי-אפשר להפוך את העם בישראל לפוסט-ציוני ולאנטי-ציוני, מסתפקות האליטות הישנות, בשלב זה, בזריעת ייאוש, בלבול, ציניות ואסקפיזם - כל מה שיש בו כדי למנוע מן העם למצוא בתוכו את תעצומות הנפש, לגייסן ולפתח את הכלים להתמודדות עם אתגרי השעה.
כפי שמלמדים אותנו פרקי אבות, "לא עליך המלאכה לגמור, אך אין אתה בן-חורין להיבטל ממנה". המלאכה של חידוש הציונות ויצירת הרוח הגבית הדרושה להמשך המפעל של שיבת ציון היא מלאכה אדירה, משימה שאין אדם יחיד מסוגל לה. זוהי משימה שאין בנמצא פתרון קסמים להגשמתה זולת האמונה הבלתי מתפשרת באדם, ברצון האנושי, ברצון הלאומי.
"אבל מה הוא אסוננו? אנו חסרים עכשיו את האמונה בעצמנו", כתב הרצל ביומנו, באמירה שנראית היום נכונה מתמיד. "באותו יום שבו נאמין בעצמנו, תסתיים מצוקתנו המוסרית", הוסיף. ובאותה רוח קבע כי קרבתנו לירושלים תלויה בכוח רצוננו וקרא "לעורר רצון זה, לקומם אותו, ואם אפשר: גם לדרבן אותו".
זוהי המשימה שלקחה על עצמה תנועת "אם תרצו" לפני שלוש וחצי שנים. היעד הוא כפול: מתקפה הסברתית כוללת למען הציונות נגד אויביה ושולליה שבינינו (דוגמת המסע לחשיפת פעולותיה של "הקרן לישראל חדשה"), ובמקביל - התוויית חזון חיובי לעם היושב בציון לקראת אתגרי המאה ה-21.
המהפכה הציונית השנייה אינה סיסמה ריקה מתוכן. היא השלב שלאחר יצירת החיבור שבין הרעיון ובין הרצון.

ארז תדמור הוא מנכ"ל תנועת "אם תרצו" הפועלת לחיזוק ערכי הציונות בישראל
תאריך:  02/04/2010   |   עודכן:  02/04/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
בחזרה אל הרעיון, בחזרה אל המילה
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב הודעה 
1
This is the only way
RAWni  |  3/04/10 06:01
2
לאומנות מבית ארז תדמור ל"ת
הרצל מתהפך בקברו  |  15/05/10 12:35

פורום: מראה
+
כללית אירופה ואמריקה מחוץ
שבץ חלובה  |  12/12/15 17:50
 
- נשמע הגיוני ל"ת
חיים ק  |  26/10/16 13:13
+
משלים אותם לא רק בזכות השיבה
שבץ חלובה  |  16/05/15 13:47
 
- מיליון יהודים ביו"ש תוך 4 שנים
לשבץ חלובה  |  22/06/15 13:09
 
- 6.5 ילדים למשפחה חרדית ולא
שבץ חלובה  |  23/02/16 06:36
 
- סותר אל עצמך , אתה רוצה חרדים
חרדי  |  27/03/16 04:30
 
- המשתלטים על הצבא הם החרדלים
שבץ חלובה  |  23/05/16 08:13
+
אלביון הנוכלת היא צבא מוחמד
יסודו של דבר  |  22/05/16 21:07
+
האם מישהו שם לב שבספר ליל הסדר
טובית  |  24/01/16 14:30
 
- לא אדו ראש ולא בדו פסח
מיכל מירושלים  |  20/04/16 10:43
+
אמת כואבת
נתנאל  |  20/06/15 22:45
 
- בית המשפט העליון מסביר שלא כך
צרצר  |  7/09/15 09:07
 
- צודק
רפובליקאי דמוקרטי  |  2/02/16 20:43
+
חיסולו של רוצח הילדים קונטאר
שבץ חלובה  |  28/12/15 08:31
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
קובי קמין
למרות ש"המשבר החמור ביותר בתולדות יחסי ארה"ב-ישראל" התגלה כתרגיל מכוער של האמריקנים להשגת ויתורים ישראלים, התקשורת אינה מגנה את התרגיל הזה אלא ממהרת לכוון את זעמה הקדוש למטרה החדשה: עניין חדר המיון ב"ברזילי"
קנת לוין
בחלקה השישי של סדרת המאמרים המבוססת על הגרסה המקוצרת של הספר "סינדרום אוסלו", עוסק המחבר במתח הפנימי בקרב הציבור היהודי-אמריקני בין הנטייה הפוליטית שמאלה לבין הדאגה לישראל
יוסף אליעז
מה קורה בעולמנו?    מנהיגי תבל מתייחסים בסלחנות ובדאגה מוגבלת מאוד לכך שאירן חותרת במרץ בלתי-נלאה לקראת יצור פצצה
ד"ר צ'לו רוזנברג
שתיקת שר הביטחון בימים אלה של משבר עמוק מאוד עם ארצות הברית, מעבר להיותה מוזרה מאוד, גם מבזה אותו    ברק, אתה פה?
הרב רונן נויבירט, הרב יחיאל וסרמן, הרב חיים פריד
האם המושג 'ציונות דתית' עוד רלוונטי לחברה שלנו בשנים האחרונות או שמדובר בתת-חברות שונות ("גוש", הר המור, דתיים-לייט, חרד"לים, נחמנים וכו') ללא כל קשר ממשי ביניהן?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il