זמן ערעורים לשופטינו אין כידוע זמן בשבילנו. לכן הם מבקשים לבטל את זכותם של אזרחים לפנות לבית המשפט העליון בעררים על המשך מעצרם לצרכי חקירה, או על מעצרים בטרם הרשעה, שעה שלא שברור אפילו אם יוגש בכלל כתב אישום.
בנושא זה מתקיים דיון בוועדה לסדר-דין פלילי במשרד המשפטים. יש הטוענים שם שכל הערעורים על מעצרים מעכבים לחינם את מערכת המשפט (שממהרת כידוע ללכת הביתה, כי היא לא הוקמה לצורך השפוטים או העצורים), ומולם יש הטוענים שזכותו של כל עצור לערער על מעצרו, רק הבעיה היא העומס והזמן. השופט
רון שפירא, מהמחוזי בחיפה, סיפר בוועדה שיש שלושה עצורים שהוא כבר החליט לשחררם ממעצר, אבל הוא לא עשה זאת עדיין, כי לא מצא זמן לכתוב את הנימוקים.
חבל שהוא לא סיפר להם על כך. בטח היה מעודד אותם לדעת שהם יושבים עוד חודש ימים כלואים באיזה תא מצחין, מפסידים את כבודם, כספם ואולי גם את פרנסתם ומקום עבודתם, רק כי השופט לא מצא רבע שעה לכתוב את נימוקי שיחרורם. הסיפור אמיתי. ובעיני גם מחריד.
הוועדה שדנה בנושא היא מכובדת ביותר. כולם שם: שופטים ועורכי דין. רק לא הציבור. חבל. היה נחמד אם היה שם סתם נציג פשוט מהציבור, שהיה מציג להם נתון אחד:
נגד 95% ממי שנעצרו וישבו במעצר לצרכי חקירה כלל לא מוגשים בישראל כתבי אישום, מה שאומר שהם זכאים לחלוטין על-פי כל דין וללא מחלוקת. גם אם נניח שכל ה-5% הנותרים אכן מובאים לדין וכולם מורשעים, וששליש מהם אף נדונים בסוף למאסר (הערכות מופרזות, כי רוב ההרשעות בישראל נגמרות בקנס או בתנאי) זה אומר שמכל 100 איש שנעצרו וישבו במעצר רק לגבי שניים (2) מהם נקבע בסוף שהם צריכים היו להאסר או להעצר. וזה בהערכות ליברליות. המציאות היא שפחות מ-1 מכל 100 עצורים מובא למשפט ומורשע בו.
לא רע: קודם נעצרים ואחר-כך מוכרזים כזכאים. זו מערכת המשפט הישראלית הנאורה. אבל בוועדה הציבורית הזו אין לציבור נציג. כי מי צריך אותו שם? מה הוא כבר מבין במשפט?
אמון מוחלט במוסד סקרים מגלים כי האמון של ערביי ישראל במוסדות חזק יותר מזה של היהודים. נשמע סביר שאזרח ערבי בישראל יאמין במוסדות המדינה יותר מאשר עמיתו היהודי, ובמיוחד שלפעמים יש לו יסוד להניח מיהו המוסד ששלח אליו את הסוקרים ששואלים אותו לדעתו. אבל מה באמת תומך בטענה הכללית הזו?
תשובותיהם המקוריות והאותנטיות של ערביי ישראל, המגלות שקרוב ל-60% מהם הביעו גם אמון מלא ברבנות.
פקידות בארץ הפלאות תוכנית מתאר חדשה למלונאות תוצג בקרוב למועצה הארצית לתכנון ובניה. התוכנית מיעדת תוספת 11,000 חדרי מלון בירושלים ו-4,000 חדרים בתל אביב לבניה עד שנת 2015. אשרי המאמינים: 12 מלונות חדשים בתל אביב ועוד 25 מלונות בירושלים וגמר הבניה בתוך 5 שנים. מוגש רשמית במדינה בה רק הליך קבלת רשיון הבניה לוקח 7 שנים, וזה עוד לפני גילוי קברים עתיקים.
מה שמשעשע, זו העובדה שפקידי הביורוקרטיה ממשיכים להגיש ניירות פנטזיונרים חסרי כל מינימום של סבירות לוועדות ציבוריות, ואלה עוד דנות בהן ברצינות, כאילו שיש טעם ומשמעות לדיון. בבריטניה, אליס בארץ הפלאות זה ספר הזיות. אצלנו זו תוכנית אב.
לא העליב עו"ד שוני אלבק, היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, תקף בהרצאה את מערכת המשפט ששופטיה מקילים עם עברייני צווארון לבן. לטענתו זה קורה כי הם שייכים לחוגים החברתיים של השופטים, פוגשים בהם במסיבות ואירועים וקיימת ביניהם קרבה מעמדית. לטענת אלבק, פעולות המרמה וההונאות של ראשי המוסדות הכלכליים במדינה הן חמורות יותר ממעשי פריצה וגניבה פשוטים מדירות, אך השופטים משחררים את העושים זאת כמעט בלי עונש.
מעניין מה תעשה עכשיו מערכת המשפט לעו"ד אלבק הזה. הוא לא בדיוק שייך לפרקליטות ולכן יהיה קצת קשה לצעוק ולהשתיק אותו. מצד שני יתכן שמה שהוא אמר לא בדיוק העליב את השופטים. הוא לא אמר שהם טיפשים. הוא רק קבע שהם לא הגונים. וזה בעיניהם, כנראה, בכלל לא עלבון.
מומחה למו"מ פועלי הנמל שוב מנהלים מו"מ עם המדינה על רפורמות בנמל. הם אפילו לא מנסים להסתיר את חיוכם. הם יודעים מי עומד מולם.
כבר לפני שנים הם ניהלו מו"מ כזה מול ביבי, שהיה אז שר האוצר. כל מה שפועלי הנמל ביקשו בזמנו הם קיבלו, כי ביבי רצה להציג לציבור רפורמה בנמל. מומחים הזהירו אותו שלא ישלם להם פרוטה בלי לקבל הפרטת אמת, אבל הוא לא הקשיב. "תהייה תחרות", הוא הבטיח לנו. "המחירים ירדו", הוא הסביר לכנסת. הוא היה גאון ונביא ומומחה למו"מ קשוח ובלתי מתפשר.
פועלי הנמל, לעומתו, היו סתם פועלים טיפשים. אז הם סתם לקחו במזומן מאה אלף שקלים כל אחד כמקדמה, קיבלו ערבות מדינה מלאה לפנסיה שלהם, הכפילו את סולמות השכר ובתמורה חתמו לביבי על נייר. עכשיו לך תפרוק אוניה עם הנייר הזה: כמובן שאין תחרות בנמלים. המחירים לא ירדו וביבי שוב מנהל מו"מ על הרפורמה בנמלים. פלא שהפועלים מחייכים?
איזה מזל יש לנו שהוא לא צריך לנהל מו"מ מול הבית הלבן, והם מסתפקים בסתם כניעה.
