סכין לא נתפסה בצומת גוש עציון

צומת גוש עציון. השעה תשע ורבע בבוקר. הגעתי אל הצומת בדרכי הביתה, אל קריית ארבע. בצומת עומדים שני חיילים, כנראה מילואימניקים. אחד קצין בדרגת סג"מ, השני חפש. מולם שני פלשתינים - אדם מבוגר בשנות הארבעים לחייו ובנו, בן 12 להערכתי. השניים נעצרו עקב סכין שנשא האב. הקצין יוצר קשר עם החמ”ל, על-מנת לבדוק את אישורי האב. כעבור כמה דקות מגיע אישור: ”אתה יכול לעבור, אבל הסכין צריכה להישאר פה כמה דקות”. האב דובר עברית, מבקש שהדבר יארך לא יותר מכמה דקות, ”לא שעות”, הוא מדגיש. בינתיים, הקצין פונה לפלשתיני המבוגר בשיחה. שואל מהיכן הוא, כמה זמן הוא גר בכפר שלו, מנסה להבין את מהות הסכסוך הישראלי-פלשתיני. התנהגות הקצין מצביעה על קשייו הנפשיים לבצע מעצרים ומבדקים מסוג זה. הוא מתנצל על העיכוב והפלשתיני מבין לליבו, ”זאת העבודה שלך, אין מה לעשות”. הקצין מנער כתפיו בהסכמה, אכן אין מה לעשות. החפש שולף סיגריה מהכיס והקצין מיד פוקד ”אל תעשן”. הוא משיב את הסיגריה במבוכה והשיחה נסובה אל ניסיון היגמלות מסיגריות. ”כל פעם אתה מפסיק לעשן וחוזר, אתה מעשן יותר ממה שעישנת לפני שהפסקת”, הנחה האב. הקצין טען כי מאז שחזר לעשן, אחרי שלוש שנים הוא מעשן רק ארבע סיגריות ביום. החפש ניסה להשתתף בשיחה גם הוא. ”הפסקתי לשלושה חודשים וחזרתי”. הפלשתיני חזר אל הנקודה ממנה התחיל את השיחה. ”אני פעם הפסקתי לעשן לכמה שנים, ואחרי שחזרתי עישנתי קופסה וחצי אחרי שלפני הייתי מעשן רק קופסה”. כעת הוא שוב בהפסקה, ”ואני לא חושב לחזור”. הקצין בודק בקשר אם יש אישור לעבור עם הסכין. ”תשמע”, הוא פונה אל הפלשתיני, ”אתה תוכל לעבור, אבל הסכין צריכה להישאר אצלנו”. מיד החל הפלשתיני להתווכח עם ההחלטה. אומנם יש לחייל את העבודה שלו, אך גם הוא צריך לעשות את שלו: "אני צריך את הסכין!", הוא אמר בכעס. "אני עובד איתה, אני חותך בשדה!", הוא הסביר. הקצין עמד מולו, מתלבט. "טוב, לך". הערבי מודה למאבטח וממשיך בדרכו יחד עם בנו כשהסכין שלופה וגלויה לכל. אני מביט בשניים. מחליף מבט בין הקצין ובין הסכין הנוצצת שמתקדמת הלאה, בדרכה אל אחד היישובים. מיד הקצין מתעשת וקורא אל האיש: "או, גבר, סליחה!". אחרי כמה ניסיונות הוא עוצר, יחד עם בנו. "מה?". הוא מנסה להבין מה הקצין רוצה ממנו. "תסתיר את הסכין", הוא מפציר בו. כך נמנעה תפיסת סכין בגוש עציון. דקה חולפת ופלשתיני אחר נעצר לבדיקה. גם עליו נגלית סכין ואותו תירוץ בפיו. "צריך לחתוך בשדה", הוא מנסה להסביר. הפעם הקצין לא קונה את הסיפור. "עצור כאן וחכה לאישור מעבר. הסכין נשארת אצלי".