|
|
|
|
ניפח כיסיו. אילן בן-דב [צילום: פלאש 90]
|
|
|
חבר מועדון שיאני השכר, אילן בן-דב, יושב-ראש חברת פרטנר, מקומם במיוחד ובולט מעל יצורי העל המשתכרים משכורות מנופחות ומתרברבות. אך זה עתה רכש את חברת פרטנר, וכבר, חמש דקות לאחר שהחברה בבעלותו, העניק לעצמו כל חודש בששת החודשים האחרונים, לא פחות משני מיליון ו-330 אלף שקל(!!!) במענקים ובבונוסים שונים. סך הכל, בששת החודשים מאז הרכישה, גרף לכיסו בן-דב 14 מיליון שקל. טוב, לא, הוא לא ממש העניק לעצמו, אלא הדירקטוריון שלו אישר את הסכום. ומה העלינו בדעתנו, שהדירקטוריון ינזוף במנכ"ל בן-דב על תאוות הבצע המהירה הזו? הרי גם הם זוכים בנתחים שמנים המאפשרים להם אורח-חיים מהסרטים. המנכ"ל שלו, למשל, מרוויח מיליון וחצי שקל מדי חודש... אם ניקח את אילן בן-דב כסמן ימני, ניווכח לדעת כי את חברת פרטנר קנה באוגוסט 2009 ב-5.29 מיליארד דולרים, חלקם הגדול בהלוואות מהבנקים הישראלים הגדולים, שחוגגים בזכותו ריביות מסחררות. פרטנר הפסידה ב-2009, 3.5% לעומת שנת 2008. במקביל, חברה אחרת של אותו בן-דב, חברת פיננסים בשם טאו, לא רשמה כל הכנסות ב-2009. האם לא היה ראוי למר בן-דב, להמתין שנה שלמה, לגרוף משכורות "נורמטיביות" ברמת היושב-ראש ולא להפגין show off מיידי, לפני שהראה ללקוחות ולבעלי המניות תוצאות כלשהן?
|
|
כל בן-תמותה רגיל בן-זמננו החי בישראל - מדינה הטוענת כי המשבר הפיננסי פשוט פסח עליה - חש קנאה והתמרמרות מול חמדנותן של חברות ציבוריות וממשלתיות ישראליות שמתפרנסות מהציבור, המעניקות למנהליהן משכורות ענקיות, הגורמות לכל בעל משכורת אחרת, להתבונן ביצורי-העל זוכי המשכורות הדמיוניות ולשאול את עצמו: למה? כולנו משתתפים ביצירת חלק מהמשכורות האלה, כמו, למשל, בעמלות שמנות, המגולחות מכספנו לטובת רווחי הבנק; תשלומים מנופחים עבור שיחות סלולאריות; תשלומים לקרנות פנסיה שמנכ"לי החברות שלהם מעניקים לעצמם משכורות דמיוניות מתוך הפנסיה העתידית שלנו; ועוד תשלומים שאנחנו חייבים בהם, חודש אחרי חודש, שחלק נכבד מתוכם מגיע לכיס הפרטי של המנכ"ל וחבורתו. אנחנו, היושבים שמוטי-לסת מול רשימת המשכורות של מועדון המולטי-מיליונרים, רוצים להבין האם המנהלים הם באמת יצורי-על הראויים לגור במקביל, בכמה דירות מגדלים, לנסוע בו-זמנית במכוניות בוגטי ומאסרטי, לאכול סטייק פורטרהאוס פעמיים ביום, לענוד שעוני רולקס על יד ימין ושמאל וכולי. והאם אנחנו, שתרמנו מהצרור המצומק שלנו למשכורות האלה, חייבים לעמוד ולשתוק כמו במשטר טוטליטארי?
|
|
התחושה המקוממת מול חברי המועדון הנ"ל, לא הפכה אותנו לעיוורים. בשלב זה, אנחנו יכולים לסכם תובנות: חברי מועדון תאבי הבצע ללא גבולות מנהלים ביניהם תחרות לא-סמויה על רמת חיים, משתמשים בסכומי העתק הראוותניים של הבכירים כיחסי-ציבור להצלחה, כ"הוכחה" להצלחה הכלכלית של החברה. הגישה - 'בואו לא נחשוב על העתיד ונחיה את הרגע' - בולטת מתוך סכומי הראווה האלה. זוהי גישה של אכול ושתה כי מחר נמות. מחר ניפול, או נקרוס או נפסיד או הכל גם יחד, לנו ממש אין שום ביטחון בעתיד החברה או המדינה, אז בואו נגדוש את הכיס הפרטי. חברי מועדון המולטי מצהירים במשכורותיהם כך: 'אנחנו המנכ"לים והיו"רים, נחטוף ככל יכולתנו היום, כי מי יודע מה יהיה מחר. נגרוף לכיסינו כל בונוס ומענק, בכל תרוץ ומניפולציה. נקנה כמה דירות במגדלים, נאכל ונשתה, מה שאפשר. מחר, אם תהיה קריסה, כי מצב המניות לא משהו, נתחיל לפטר עובדים ולפחות נשארנו עם כמה לירות בכיס'. באידיש קוראים לזה א-ריין חאפן ובאידיש זה תמיד נשמע יותר טוב. יש משהו שחצני מאוד בלקיחת המשכורות הנ"ל לכיסים הפרטיים. זה כמובן לא מעשה פשע, חלילה - הכל נעשה בשקיפות ובגלוי, זה לא דומה לאותו בעל שררה המנצל את מקומו ליד הצלחת כדי להכניס לכיסו בסתר ממון ושלמונים. רק ששתי התופעות נובעות בדיוק מאותה תאווה.
|
|
משכורות שלא ראוי להרוויח אותן
|
|
|
לאחרונה הוסבר לצרכן המדיה הישראלי כי הבכירים, הלא הם יצורי העל, מקבלים משכורות כאלה כי הם מצליחים, מביאים הישגים (כסף) לחברות ולפיכך, זוכים בתגמול הכספי הראוי. בנק לאומי, ש הרוויח השנה יותר מבנק הפועלים (שהיה בעבר הבנק הגדול במדינה), משלם לבכיריו משכורת-ענק קטנה יותר מאשר משלם בנק הפועלים לבכיריו שלו. האם מאותת בנק לאומי לצרכנים כי בכירי הבנק שווים פחות, או אולי הוא רוצה לרמוז לצרכנים להישאר בבנק לאומי היציב יותר והמתרברב קצת פחות? מסתבר שאין קשר בין שכרו של שיאן העל לבין הישגי חברתו. גם לב לבייב מאפריקה ישראל - זו שהרקיעה לשמים וצנחה למטה - החייב כסף לציבור ולבנקים, משלם משכורות-עתק לבכיריו? למה? עבור אלו הישגים? הוא אינו היחיד. יש חברות פחות סלבריטאיות ומאוד לא-רווחיות שמעניקות למנכ"ליהן משכורות שלא קשורות לרווחי החברה ולגודלה או לעוצמתה. רק למען הראוותנות. עוד דוגמה קטנה לנושא פרופורציות. אלי יונס, שיאן שכר ומנכ"ל בנק המזרחי, מרוויח ביום 55 אלף ו-666 שקל, שזה יותר משכרו החודשי של ראש הממשלה! ואיך נסביר כי ברשימת שיאני השכר לא מופיעים בני משפחת ורטהימר, בעלי ישקר, שהם, מבחינת הכנסות עסקיהם, חברה מספר שתיים בישראל ומיליארדרים אמיתיים שעשו את הונם מעבודה ולא מטריקים חשבונאיים. הנה, גם כאן יש לנו את הצנועים המקומיים, משפחה שהפילנתרופיה והתרומה לחברה ולקהילה הן נר לרגליה זה עשרות שנים.
|
|
