מועדים לפורענות, על סף פיצוץ

השפל ביחסים המדיניים בינינו לבין ארצות הברית ומדינות אירופה, מדאיג בהיקפו ובהשלכות לעתיד מאחר שהוא מהותי ונראה לא פתיר בגלל הרכב הקואליציה הימני ועקשנות הממשל האמריקני לפעול לשלום ושקט במזרח התיכון. כאזרח מודאג, ביחד עם רבים כמוני, לא קשה לו לזהות גם בעין לא מדינית ודיפלומטית מקצועית את העשוי לקרות בעתיד הנראה לעין. הבה ונמנה את נקודות אבני הדרך אשר עלולות להחריף את המצב הקיים והמסובך ממילא:

• הליגה הערבית - במסגרת הפאן הערביות, נתנה אור ירוק לפלשתינים לקיים את שיחות הקרבה עם מדינת ישראל כדי להגיע להסכם ובתנאי שהן לא ימשכו יותר מארבעה חודשים. בתום תקופה זו יתכן מאוד שהיא תסיר את הצעתה ליוזמת השלום הערבית, ותפסיק לתת גיבוי לשיחות הקרבה. ספק אם אבו מאזן יוכל להגיע להסדר כלשהו ללא תמיכת מדינות ערב והתוצאה שוב - קיפאון וסכנת התלקחות מהומות דמים.

• ארבעה חודשי המתנה מצד הממשל האמריקני - מצידם הם נותנים שהות של ארבעה חודשים להתקדמות השיחות, בתום מועד זה, אם יתקדמו שיחות הקרבה ויעברו למשא-ומתן ישיר, מה טוב, אך אם הם יגיעו למבוי סתום, תיתכן התערבות אמריקנית בגיבוי הקהילה הבינלאומית לכפות הסדר. התוצאה - מדינת ישראל שאמורה לתת ולוותר בכל הסדר שהוא, תתנגד בלחץ חוגי הימין והימין הקיצוני, ושוב קיפאון, אשר יעמיק את הלחץ והבידוד הבינלאומי.

• בסיום תקופת הקפאת הבנייה בשטחים - כבר הודיעה ממשלת ישראל, שהקפאת הבנייה תיפסק ב-26 בספטמבר שנה זו, והבנייה לרבות בירושלים המזרחית תחודש במלוא עוזה. והמתנחלים בסיוע חוגי הימין, מכינים כבר את הכלים והתוכניות בקוצר רוח. אם הממשלה נחושה בדעתה לחדש את הבנייה המסיבית ללא קשר לנסיבות המשא-ומתן עם הפלשתינים, הדבר לא יתקבל על-ידי הפלשתינים וודאי לא בברכה על-ידי אומות העולם ואפשרי שיטילו סנקציות חריפות על מדינת ישראל שעלולות להפיל את הממשלה.

• הכרזה על מדינה פלשתינית עצמאית - באוגוסט 2011, הפלשתינים הנאמנים להכרזתם וללא קשר לשיחות הקרבה והסכם השלום, יכריזו על מדינה עצמאית וריבונית על קווי 67, הכרזה זו, שסביר מאוד להניח שתזכה בהכרה מלאה של מדינות העולם. לא ברור במצב זה מי ישלוט מבחינה ביטחונית בכל השטח או מה יהיה גורל המתנחלים ומה תעשה ממשלת ישראל במצב בעייתי זה. אם לא יגיעו להסדר שלום, זה מחייב את מדינת ישראל לפעול להגנת זכויותיה, בניגוד לעמדת הקהילה הבינלאומית, וכמובן פתח להעמקת הבידוד והטלת סנקציות חריפות עלינו.

• במקרה של כריתת הסכם עם הפלשתינים - אם זה יקרה בזמן הנראה לעין, הסכם שיכלול הסכמה של פינוי מרבית הישובים וההתנחלויות בשטחים, לא נראה שהוא בר ביצוע בממשלה הנוכחית. ואם כן, הדבר יביא קרע נרחב בעם בין הימין לממשלה ולשאר הציבור, בנוסף לכך, עלות הפינוי מרצון או בלי רצון, על-פי הערכות שונות תהיה 500-350 מיליארד דולר שאינם בנמצא אצלנו, ומה עוד, שנידרש לתקציבים מוגדלים למערכת הביטחון כנובע מהצורך הביטחוני להגנתנו כתוצאה מההסכם. התוצאה - שוב קיפאון המזמין לחצים וסנקציות ומהומות דמים.

• במקרה של פיצוץ השיחות - ויש לא מעט סיבות סבירות לכך, והממשל האמריקני לא יצליח לכפות הסדר משלו, נכונה לנו אינתיפאדה שלישית על כל השלכותיה הקשות והסכנה המוחשית של התחדשות האש גם מצידה של סוריה, חיזבאללה והחמאס...

אלה צרותינו, ומה הפיתרון למצב? 1. ממשלת ישראל חייבת להפנים, שמה שהיה הוא לא שיהיה. ועליה להחליט באומץ שהיא הולכת מעשית לפתרון של שני עמים, להגיש ביוזמתה הצעה לסכם, לנהל משא-ומתן רציני ועיקש על כל הנקודות שבמחלוקת ולכרות הסכם שלום בר-הגנה בגיבוי ארצות הברית והקהילה האירופאית והליגה הערבית. 2. אנו זקוקים לאור המצב לעיל, ליחסים תקינים עם האמריקנים, קשה לדמיין שללא התמיכה המדינית, הביטחונית והכלכלית בגיבוי הקהילה הבינלאומית, נשרוד מול אויבינו במזרח התיכון. 3. לנוכח הסכנות והקשיים המדיניים שאנו עומדים לפניהם, על הממשלה לצרף את מפלגת קדימה לממשלה ולהכריז על הקמת ממשלת חירום לאומית, זה המעט שיש בידה לעשות. 4. או לחילופין, להכריז לאלתר על בחירות חדשות כדי שהציבור יחליט.