כל מי שעיניו בראשו לא היה זקוק לקביעתו של
מלך ירדן שישראל מבודדת, כיום, יותר מקוריאה הצפונית. על כך היה אומר
יצחק שמיר, "נו, טוף", אך בכל זאת, ישראל נמצאת באחת השעות הקשות שלה בזירה הבינלאומית. אז אפשר לחזור על הקלישאות השחוקות נוסח גויים אנטישמים, מוסלמים שטופי מוח, כל העולם נגדנו ובראשו ברק חוסיין אובמה, המוסלמי הקיצוני שבבית הלבן, וכדומה. השאלה היא איך יקדמו אותנו מנטרות אלה ויוציאו אותנו מן הבדידות המאיימת? ודאי יימצאו רבים אשר יטענו שאין זה חשוב כלל ושישראל מסוגלת להתקיים לפי האימרה "עם לבדד ישכון" במשמעותה העכשווית. מי שסבור כך, כנראה שחי בגן עדן של שוטים.
ננסה לערוך מאזן דיפלומטי של יחסי ישראל עם העולם כיום, וייתכן שתהיינה כמה מסקנות מעניינות. תהליך השלום עם הפלשתינים, לעת עתה, איננו תקוע כלל, אלא איננו קיים. מבחינתה של ממשלת ישראל הנוכחית, הסטאטוס קוו טוב ליהודים. אממה? העולם סבור אחרת, כולל העולם הנאור ובראשו ארה"ב. ממשלת ישראל אשמה במצב, לא משום שהערבים והעולם צודקים בכל, אלא משום שממשלת ישראל ממתינה לבוא המשיח שיגאל אותה, ולצערנו הרב המשיח בושש לבוא. מובן מאליו שהפלשתינים הם האשמים המרכזיים, אך מה לעשות שממשלת ישראל פשוט אימפוטנטית בכל הקשור למדיניות החוץ ותהליך השלום. במקום שהיא תיזום, תפעל, תעורר דעת קהל אוהדת לישראל בעולם, מדיניותה היא להיגרר אחר תכתיבים של אחרים. המחיר של מדיניות זו עלול להיות קטלני עבור ישראל.
יטענו פטריוטים צרופים שאין תימה על כך שמדינות ערב תומכות בפלשתינים ומבקשות את גרונה של ישראל. עד כאן בסדר, אלא שהמלחמה הגדולה ביותר של ישראל כיום בזירה הבינלאומית היא דווקא עם ארה"ב ומדינות אירופה. ולאחר שהבנו שארה"ב היא לצד הערבים ואירופה שונאת את היהודים ונושאת על גבה את נטל העבר, השאלה היא מה עושים, כי הרי את העולם לא ניתן יהיה להחליף במחי יד?
