לקראת הכנת מאמר זה, הונח על שולחני פסק-דין של שופט מחוזי המתייחס לתביעה בגין ליקויי בנייה שונים. יובהר: השורה התחתונה של פסק דין זה היא חיובית מבחינת הרווחים הכספיים של לקוחותיי, לאמור, הם - לקוחותיי שהזמינו שירותי ייעוץ הנדסי במשרדי - יצאו נשכרים ומרוצים.
עיקר טענותיו של מומחה התביעה (מהנדס העובד במשרדי) - התקבלו, ובהתאם לכך נפסק לזכות התביעה גם החזר מלוא שכר טירחת המומחה הנ"ל, בנוסף ליתר הזיכויים (סך הכל נפסקו פיצויים כדלקמן: 45,184 שקל בגין הליקויים, 10,000 שקל בגין נזק לא ממוני, 1,500 שקל הפסד הכנסה, 10,000 שקל דיור חלופי, 20% שכר טירחת עורך דין, 6,170 שקל החזר מומחה התובעים כאמור, החזר אגרה והחזר הוצאות מומחה בית המשפט, והכל משוערך ובתוספת של ריבית והצמדה). אלא שצריך לקרוא את כל פסק הדין בעיון ובביקורתיות ולא רק את "השורה התחתונה" (הסיכום הכספי), ובבדקנו זאת, מגיעים למסקנה כי בית המשפט נקט בשיטת "ראש קטן" בחלק מהטענות שבאו לפתחו, ונמנע מלהתייחס למספר נושאים. משמע, לו התביעה נסבה רק על הליקויים והפגמים כמפורט מטה, היו התובעים מפסידים את המשפט וכפועל יוצא מכך מוצאים את עצמם מממנים אף את הוצאות הצד הנגדי, אף על-פי שהדין עימהם.
והמסקנה שצריך להסיק מאפשרות כזו היא אופרטיבית ברורה - כדי להגדיל את סיכויי הזכייה בדין, בנוסף להיות צודק, צריך גם להיות חכם ולהשכיל לבנות את התביעה (וכמובן - לבסס את חוות הדעת המקצועית) על מגוון רחב-יריעה של פריטים היוצרים ביחד בסיס לכתב התביעה.
אמנם נוחה מאוד היא דרכו זו של בית המשפט, בה הוא פוטר טענות בקש, בהישענו על מומחה בית המשפט ועל חוות דעתו אותה הוא מקבל "כזה ראה וקדש", אך על-ידי שיטה זו וגישה זו, בית המשפט לא מבצע את המצופה ממנו, כי מלבד להספיק לגמור תיקים רבים, מצפים שייצאו גם פסקי דין הקובעים הלכות ופותרים בעיות סבוכות השנויות במחלוקת.
להלן פירוט הטענות הספציפיות אחת לאחת על-פי פסק הדין:
א.
בידוד תרמי למכסה ארגז התריס מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי אומנם על-פי מפרט מכון התקנים נדרש בידוד תרמי לארגזי התריס, אולם לא מצא פגם בהיעדר בידוד כזה ולכן לא פסק בחוות דעתו שום זיכוי כספי בגין ליקוי זה.
בית המשפט לא קיבל את חוות דעתו של המומחה שמינה בפריט זה, ופסק:
- "במפרט (מפמ"כ 156) של מכון התקנים מצוין כדלקמן: "חלקו הפנימי של מכסה הארגז (הפונה לתוך החדר) יהיה מבודד תרמית". המומחה מציין כי אינו מוצא פגם בהעדרו של בידוד תרמי אך אינו מפרט את קביעותיו ואינו מתייחס להוראות המפרט של מכון התקנים. לפיכך ולאור המפרט האמור הנני סבור כי יש לפצות את התובעת בעלות התיקון בסך של 150 ש"חכמפורט בתשובת המומחה לשאלת ההבהרה בנושא זה."
זו קביעה נכונה.
לדיירים, ככלל, מגיעה דירה שכל מרכיביה מותאמים לדרישות התקנות, התקן הישראלי החל ויתר הוראות החוק וחקיקת המשנה, המפרטים ונורמות ביצוע מקובלות. בעניין מסוג זה אין כל מעמד לשיקול דעתו של מומחה בית המשפט, כשהוא בא להמעיט או אף לבטל ליקוי, שקיומו הוכח משהוכחה אי-התאמה לתקנה, לתקן או למפרט.
חבל שבית המשפט לא התמיד בגישה ראויה זו ביתר חלקי פסק דינו, כפי שיפורט בהמשך.
ב.
גובה דלת מומחה בית המשפט טען כי אומנם גובה הדלת צריך להיות לכל הפחות 1990 מ"מ (מידת מינימום זו קבועה בתקן הישראלי מס' 23), ודלת חדר שינה אינה עומדת בדרישת התקן, שכן גובהה הוא רק 1980 מ"מ, אולם ציין כי אי-עמידה בדרישת התקן לא מהווה ליקוי.
בית המשפט סמך ידו על קביעת מומחה ביהמ"ש ופסק:
"לא מצא מקום להתערב במסקנה זו ולכן הדרישה בפריט זה נדחית" (זהו ניסוחו של בית המשפט). לאמור, לא ניתן לקביעה זו שום נימוק משפטי בדבר ההכשרה של אי-ההתאמה לתקן, כפי שפסק בית המשפט באותו פסק דין לגבי בידוד ארגזי תריסים, אלא כך סתם אימוץ קביעת מומחה בית המשפט על-אף אי-ההתאמה.
יש להבהיר:
לו הייתה נשלחת דלת זו לבדיקת מכון התקנים, היא הייתה חוזרת עם תו "נפסל", ועל-פי חוק התקנים אסור להשתמש בה כפריט בדירה. השופט לא נימק, מדוע בכל זאת "הכשיר" בפסק דינו את הדלת, שהייתה נפסלת על-ידי מכון התקנים. שמא מדובר בהלכה פסוקה, לפיה התקן מהווה המלצה בלבד ואינו מחייב? האין בכך עידוד לזילות התקן? האין זה ממש מתבקש להסביר זאת, במיוחד לאחר הזיכוי המוצדק בגין אי-התאמה למפרט, שמעמדו נחות ממעמדו של תקן? הרי בשני המקרים גרס מומחה בית המשפט כי אין ליקוי, למרות אי-ההתאמה.
ג.
טיח מעל פנלים להלן ציטוט מפסק הדין בקשר לטיח מעל פנלים:
- "המומחה לא מצא כי יש לבצע תיקוני טיח מעל הפנלים, וזאת בניגוד לאמור בחוות דעת מומחה התובעת. אף בתשובה לשאלת ההבהרה בנושא זה חזר והדגיש המהנדס ברלינר כי אין הוא מוצא צורך בתיקוני טיח. לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה זו ולכן הדרישה נדחית."
ונשאלת השאלה: היישארו הפנלים המוחלפים בדירה מודבקים לקירות ללא גימור של טיח מעליהם, רק בגלל שהמומחה אמר? וכי אין זו מידיעתו של הדיוט, ושל כל בעל דירה או דייר בדירת מגורים באשר היא, שמעל הפנלים תמיד מבוצע טיח המגשר בין השפה העליונה של הפנלים לבין מישור הקיר? האמנם בית המשפט לא אמור לחשוב בעצמו מעט, ואם בכל זאת מגיע למסקנה כה מוזרה לפיה אין צורך בטיח מעל פנלים - עליו לנמק ולהסביר מדוע?...
ד.
גובה אמבט להלן ציטוט מלא של החלק בפסק הדין המתייחס לגובה האמבט:
- "האמבט בדירת התובעת הותקן בגובה 41 ס"מ במקום 45 ס"מ כנדרש בתקן הישראלי 1205.3. לפיכך דורשת התובעת פיצוי נוסף בגובה 2,000 ש"ח. המומחה המוסכם קובע בחוות דעתו כי אין פגם בגובה האמבט. הואיל ומדובר בעניין של מומחיות אני מקבל עמדת המומחה המוסכם לעניין זה ודוחה את דרישת התובעת."
ושוב עולה השאלה - מה פירוש "אין פגם בגובה האמבט"? הרי שורה לפני כן, נקבע כי "האמבט... הותקן בגובה 41 ס"מ במקום 45 ס"מ כנדרש בתקן ישראלי 1205.3". ויש בפסק הדין, בהמשכו, דוגמאות נוספות בהן התקבלה דעתו של מומחה בית המשפט באופן שרירותי, בניגוד לדין, וללא הנמקה.
ראוי לסיים נושא זה תוך ציטוט מדבריו של כב' השופט י' מרגלית ז"ל, מבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 90/ 38-25
אברהם אלברט ואחרים נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת כותב שורות אלו:
- "בכל אחד מהתיקים הוגשה מטעם התובעים חוות-דעת של המהנדס בן-עזרא המתארת את הפגמים שנתגלו בכל דירה וקובעת את מחיר התיקון. שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית המשפט ומינה את המהנדס י' דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות-דעת על ממצאיו. המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתאור הפגמים ועלות תיקונם אלא אף התערב בצד המשפטי, שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה הצער לא בדק שופט השלום את חוות-הדעת האלה בדיקה ביקורתית וקיבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי הדין."
(ההדגשה אינה במקור).