סרבני השלום אוסרים סרבני מלחמה

מאז מלחמת ששת הימים אנו רואים תופעה מעניינת: בכל המפות שישראל מפיצה, נעלמו הגבולות שבינה לבין השטחים הכבושים. לתופעה זאת יש משמעות חשובה: ישראל שואפת לראות את השטחים שנכבשו ב-1967 כחלק אינטגרלי שלה. כדי לממש שאיפה זאת, החלו להקים התנחלויות בשטחים הכבושים - תוך התעלמות מהחוק הבינלאומי ומהתנגדות כל מדינות העולם - האמורות למנוע אפשרות להחזיר את השטחים. ראש הממשלה בגין אמר במפורש: יהיו עוד הרבה אלוני מורא, כדי שממשלת שמאל לא תוכל להחזיר את השטחים. הוא יצק תוכן לדבריו, בהחלטת ממשלה שלפיה יהיו ההתנחלויות בראש אזורי ההעדפה של ישראל. אף ממשלה לא שינתה החלטה זו מאז. והנה, דווקא מנחם בגין החזיר את כל סיני למצרים, בהסכם השלום עימה. ואת ההתנחלויות בסיני - ישראל נאלצה לפנות. בשנות השבעים שינתה מצרים את האוריינטציה שלה, מסובייטית לאמריקנית. חלק מהמחיר היה הלחץ האמריקני על ישראל להחזיר את סיני למצרים. ראש הממשלה בגין סבר שהברית עם ארה"ב חשובה לקיומה של ישראל יותר מהמשך הכיבוש בסיני, וויתר על סיני. זכור לי מתנחל שאמר בטלוויזיה, לאחר חתימת הסכם אוסלו: ממשלת ישראל צריכה להחליט - מלחמה עם ערבים, או מלחמה עם יהודים. כעבור שנתיים הבהיר את הדברים איש הציונות הקנאית יגאל עמיר, שרצח את ראש הממשלה רבין, משום שרבין העז להחזיר שטחים לפלסטינים. הסכמי אוסלו חשפו תופעה מעניינת: מצד אחד משא-ומתן בין הצדדים, ומצד שני, העמקת הכיבוש, באותו זמן! כשחתמו על הסכמי אוסלו, היו בגדה המערבית (ללא מזרח ירושלים) כ-110,000 מתנחלים. כעבור שבע שנים, בפרוץ האינתיפאדה השנייה, היו כ-204,000 מתנחלים. באותן שנים הרסה ישראל כ-1000 בתים פלסטינים בשטחים, והפקיעה כ-160,000 דונם. בנוסף, צה"ל גירש בדואים בני הג'הלין כדי להרחיב את מעלה אדומים, וגירש כ-750 תושבי מערות בדרום הר חברון. גם לאחר אוסלו הכיבוש מעמיק כל הזמן. יוזמות השלום מצד האמריקנים - אינן מפסיקות את התהליך. והנה בא נשיא אמריקני שמאיים לשנות את חוקי המשחק. הוא דורש מישראל לעשות את הדבר ההגיוני ביותר שמתבקש ממי שבאמת רוצה שלום: להפסיק להעמיק את הכיבוש! אנחנו רואים איך נמשכים שוד הקרקעות, הריסת בתי הפלסטינים, בניית הגדר על אדמות פלסטיניות, הגבלת כניסתם של בני זוג זרים שהתחתנו עם פלסטינים, שוד המים והמחצבים, והעיקר - הממשלה מחזקת את מדיניות העדפת ההתנחלויות. במילים אחרות: ממשלת ישראל רואה בהמשך הכיבוש את מדיניותה, ומעדיפה זאת על שלום. סרבנית שלום! מי שמאזין לתקשורת הישראלית רואה את החרדה שמשדרת הממשלה, פן ייכפו עלינו שלום! חוששני שבימים אלה צה"ל יכניס את סרבן המלחמה שיר רגב לכלא צבאי בפעם השלישית. שיר חושב שהשירות בצה"ל נועד בראש וראשונה להעמקת הכיבוש. הוא מבין את ההבדל בתפיסת המלחמה בין רוב הישראלים לבין הפלסטינים: אצלנו רואים בהתנגשויות אלימות בין שני הצדדים מלחמה. הפלסטינים רואים זאת בצורה יותר רחבה: גזל האדמות, הריסת הבתים, גירושים, הקמת התנחלויות, מניעת נישואים עם זרים, גזל המים והמחצבים וכו' - הם פעולות מלחמה של שלטון כיבוש צבאי נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. מספיק שאחוז קטן מהנפגעים ממעשי צה"ל יחליטו לנקום בנו, הישראלים, כדי שיקום צבא של טרוריסטים הבאים לפגוע בנו. שיר רגב, כמו כמה צעירים נוספים, חושב שכל עוד מדיניות הכיבוש נמשכת, צה"ל - במעשיו - גורם להתקפות עלינו, ויוצר את הצורך שלנו בהגנה. רק כאשר ישראל תפסיק את הכיבוש, אפשר יהיה להגיד באמת שצה"ל נועד להגנתנו, ולא למטרות זרות אחרות.