ההודעה על הצטרפות סין לסבב השיחות החדש בעניין הסנקציות על אירן התקבלה בתחילה כבשורה חיובית, אולם אין להניח שהמהלך מצביע על שינוי מדיניותה בנושא ואין להסיק שהמאבק הבינלאומי נגד אירן יצבור תנופה מחודשת. אף על-פי כן, חשוב לבחון מדוע החליטה סין בכל זאת להצטרף לשיחות ואילו השלכות יכולות להיות לכך.
ראשית, יש להבהיר שהחלטת סין לתמוך בסבב סנקציות נוסף אינה מהווה תקדים, שכן היא הייתה שותפה לשלושת ההחלטות הקודמות. בדומה לכך, ניתן להעריך שמכלול האינטרסים שלה בנושא נותר כשהיה.
במישור הכלכלי, אירן היא אחת מחמשת יצואניות הנפט הגדולות לסין, בייג'ינג חתומה עימה על חוזי השקעות במגזר הנפט בהיקף של מיליארדי דולרים, ויש לה עצמה קשרי סחר ענפים. אומנם, סין מצמצמת לאחרונה את יבוא הנפט מאירן, אולם היא גם מעריכה שבמקרה בו תיושמנה סנקציות משמעותיות על הכלכלה האירנית תהיה היא הנפגעת העיקרית מבין מדינות העולם.
במישור האסטרטגי-מדיני, נראה שהמשטר האירני ממשיך למלא תפקיד חשוב עבור סין. להערכת בייג'ינג, מאז סיום המלחמה הקרה ארה"ב מרחיבה את אחיזתה במזה"ת ומשתלטת על מקורות הנפט שבו. מצב זה, בצירוף שליטתה בנתיבים הימיים, הופך את סין לבת-ערובה בידה. בנסיבות אלה, הישרדות המשטר האירני ממלא תפקיד כפול עבורה, הן בהיותה של אירן מדינת נפט חשובה, הנקייה מהשפעה אמריקנית והן בהיותה תווך יבשתי אפשרי (ברצף אחד עם פקיסטן) בין סין למפרץ הפרסי. לכן, חשוב לסין למנוע את קריסתו.
מניע נוסף לרצונה של סין לשמר את קשריה עם המשטר האירני הוא מעמדה של אירן כיצואנית טרור. סין רואה בטרור ובהתעוררות האיסלאם הקיצוני איומים משמעותיים, וקשריה עם טהרן נתפסים על-ידה כאמצעי להרחקתם. במישור רחב יותר, בייג'ינג רואה במאבקה של הקהילה הבינלאומית באירן מקרה מייצג לניסיונותיה של ארה"ב לכפות את ערכיה על יריבותיה, ובכללן סין, וכך לבסס את מעמדה ההגמוני. הכשלת התערבותה של ארה"ב באירן נתפסת אפוא על-ידי סין כיעד חשוב.
אם כך, מדוע סין החליטה בכל זאת להצטרף לשיחות הסנקציות? כפי שארע בסבבים הקודמים, גם עתה קשורה ההחלטה ליחסיה עם ארה"ב. לצד תחרות ארוכת-טווח, יחסי סין-ארה"ב כוללים גם מידה רבה של שיתוף פעולה, ובייג'ינג מעריכה שתלותה בארה"ב גדולה מאוד. הדבר מתייחס לא רק ליחסי סחר והשקעות, אלא גם ליציבות המדינית והאסטרטגית שמספקת ארה"ב למערכת הבינלאומית - יציבות שפיתוחה הכלכלי של סין תלוי בה.
מאז כניסת ממשל אובמה לתפקידו הידרדרו יחסי השתיים והתעוררו ביניהן מחלוקות קשות, ביניהן סוגיית שער החליפין של המטבע הסיני וצמצום גרעון הסחר האמריקני, עסקת הנשק האמריקנית עם טייוואן (אשר טרם יצאה לפועל), והפסקת פעילותה של גוגל בסין. מחלוקות אלה נוגעות בתחומים עקרוניים לסין, והמחיר אותו תשלם אם לא תיושבנה צפוי להיות גבוה. ואכן, לאחרונה סין החלה לפעול להרגעת המתיחות, וניתן לשער שהסכמתה להיכנס לשיחות הסנקציות קשורה בכך.
סיבה אפשרית נוספת להצטרפות סין לשיחות היא החשש שהמעצמות המערביות ינטשו את נתיב הסנקציות הקולקטיביות ויאמצו סנקציות חד-צדדיות חריפות. הדבר יציב אותה בפני דילמה האם להישאר מחוץ למעגל הסנקציות או להשתלב בו. האפשרות הראשונה עלולה לפגוע ביחסיה הכלכליים והדיפלומטיים עם המערב, ואילו האפשרות השנייה תגרור פגיעה קשה ביחסיה עם אירן ובתדמיתה בעיני המדינות המתפתחות. אל מול דילמה זו, ההצטרפות לשיחות הסנקציות איננה נראית כה גרועה; היא איננה חורגת מהקו שננקט עד כה, היא מקנה לסין שליטה מסוימת במהלכים, ומעניקה לה ארכת זמן נוספת.
נוסף על שיקולים אלה, סביר להניח שהחלטת סין הונעה גם מסיבות אחרות, אשר לפחות שתיים מהן זכו להתייחסות פומבית: התחייבותה של ערב הסעודית, באמצעות ארה"ב, לספק את צורכי הנפט שלה אם תיפגע אספקת הנפט מאירן; והעברת מידע חדש לסין על-ידי משלחת ישראלית רמת דרג שביקרה שם בפברואר על התקדמות פרויקט הגרעין ועל ההשלכות השליליות שתהיינה להתחמשות אירן בגרעין על כלכלת העולם.
סיבות אלה, ובעיקר ההצעה הסעודית, בוודאי תרמו לגיבוש החלטת סין, אך לא בטוח שהיוו מניע עיקרי. חמור מכך - קשה להניח שהן שינו את עמדתה הבסיסית של סין לגבי אירן. ככל הידוע, ההצעה הסעודית נמצאת על השולחן מזה שנה או יותר, ועד כה לא הניעה את בייג'ינג להצטרף לשיחות הסנקציות. מכאן, שנדרש גורם נוסף כדי להובילה אל שולחן הדיונים. אשר למידע שהעבירה ישראל, אף אם הוא שינה את הערכותיה של סין לגבי פרויקט הגרעין, ניתן לשער שסין הביאה בחשבון זה מכבר את האפשרות שאירן תרכוש יכולת צבאית גרעינית (בין אם התחמשות בפצצה ובין אם השגת יכולת סף), והדבר לא נתפס בעיניה כאיום מהמעלה הראשונה.
אומנם, בייג'ינג מצהירה על התנגדותה להתחמשות אירן בגרעין והיא אכן רואה בשלילה אפשרות זו, אולם היא רואה בחומרה רבה לא פחות את האפשרות שיציבות המשטר האירני תתערער עקב לחצי הקהילה הבינלאומית. עם זאת, אין להמעיט בחשיבות המסרים שהעבירה ישראל, שכן מהלכיה האפשריים של ישראל בסוגיית אירן נשקלים על-ידי סין ברצינות.
דיון זה מוביל לשאלת השלכותיה של הצטרפות סין לשיחות הסנקציות. כאמור, עמדותיה הבסיסיות של בייג'ינג בסוגיית אירן נותרו לפי שעה בעינן, ומשמעות הדבר שהצטרפותה לשיחות הסנקציות עלולה להאריך את משכן ולהחליש את יעילותן. בהכללה, סין צפויה לשלול סנקציות שתפגענה ביציבות המשטר - בהן הגבלות על מגזרי האנרגיה, הפיננסים והסחר של אירן - ובכך להקהות את עוקצו של סבב הסנקציות המתוכנן. הדבר יציב את מעצמות המערב בפני אתגר, שכן הן לא תרצנה לוותר על השתתפותה של סין ותעדפנה החלטות פשרניות הכוללות את סין על פני החלטות אפקטיביות בלעדיה. בינתיים, התמשכות השיחות תעניק לאירן ארכת זמן קריטית. ההצהרות שפרסמה בסמוך להודעה על השתתפותה בשיחות, על פיהן היא עודנה מתנגדת לנקיטת צעדים כפויים, מבשרות על הקשיים הצפויים בדרך.
המסקנה הנובעת מכך היא, שכל עוד לא יחול שינוי משמעותי בתפיסת האינטרסים של סין לגבי אירן, הצטרפותה הכפויה לשיחות הסנקציות לא תקדם את מהלכי הקהילה הבינלאומית, ואולי אף להיפך. לפיכך, יש לשאול אילו מהלכים יישנו את עמדתה הבסיסית של סין לגבי הפרויקט האירני ויניעו אותה לפעולה יעילה לבלימתו. התשובה טמונה באינטרסים הסיניים הבסיסיים: יציבות המזה"ת, ועימו משק האנרגיה העולמי, ובלימת אחיזתה הצבאית של ארה"ב במפרץ הפרסי. אם סין תשתכנע שהמשך הפרויקט האירני מאיים על האינטרסים הללו, או אז יתכן שתירתם לפעולה.
