לכאורה, ברור מדוע הודיע היום (8.4.10) המשנה למפקח על הביטוח ולממונה על שוק ההון, יואב בן-אור, 42, על פרישתו: הוא קיווה שימונה למפקח ולממונה, אך שר האוצר מינה במקומו אדם מבחוץ. בן-אור הוא חלק מהתרבות הניהולית הלא-תקינה הנהוגה בישראל, שלפיה "אם לא קידמתם אותי - אני פורש!" טבעי, שהממונים עליו, ובראשם שר האוצר
יובל שטייניץ, יגיבו בנוסח: "אל תעשה טובות, אתה יכול ללכת הביתה, נסתדר גם בלעדיך".
אולם, יחד עם הכעס המובן על פרישתו הנעלבת של בן-אור, ראוי ששר האוצר וסגנו יצחק כהן ישקלו גם דברים לגופם. בסופו של דבר, לא מדובר בעניינים של כבוד אישי, אלא בטובת המדינה וענפי הביטוח ושוק ההון, שחשיבותם למשק רבה. השר, סגנו ובכירים אחרים, יודעים כי בן-אור הוא כיום המומחה מספר 1 בשירות הציבורי לנושאי ביטוח ופנסיה. די לסקור את רשימת התפקידים העיקריים שמילא בשנים האחרונות, וזו רשימה לא-מלאה:
- ניהול המחלקה לביטוח כללי;
- הכנת מאגרי המידע לענף הביטוח;
- ראש הצוות להקמת המסלקה לחיסכון פנסיוני;
- אחראי ליישום רפורמת בכר בשוק ההון.
נכון, ידועה האימרה שאין לך אדם שאין לו תחליף. במצב רגיל, אפשר היה להגיד לבן-אור "שלום, עלה והצלח". אבל אגפי שוק ההון, ובמיוחד הביטוח, נמצאים כיום במצב יחיד במינו: עומד בראשם אדם, פרופ' עודד שריג, שמעולם לא עסק בנושאי ביטוח. היו לו שני משנים שטיפלו בנושאים והיו מומחים - בן-אור ופרץ. עכשיו עוזבים שניהם, והפגיעה העיקרית היא בעזיבתו של בן-אור.
לא לחינם הביע סגן שר האוצר, יצחק כהן, המצוי ביום-יום של האגף, צער על הודעת הפרישה של בן-אור.
ייתכן, שעדיין לא מאוחר מדי. ייתכן, שעדיין אפשר למצוא סידור, שיאפשר לבן-אור להמשיך בתפקידו. האם באמת אי-אפשר להסדיר את העניין? אני מאמין, שאם יהיה רצון טוב אמיתי, אפשר יהיה להגיע להסכמה, שתמנע או תדחה את הפרישה.
