"הפרשה הביטחונית" הותרה לפרסום - סימני השאלה התרבו

"הפרשה הביטחונית" שהותרה לפרסום היום (8.4.10) היא חמורה כל-כך ומורכבת כל-כך, שבוודאי תעסיק אותנו עוד זמן רב. אין לי ספק שפרטים רבים עודם עלומים, וניחשף אליהם אט-אט. ננסה לעשות סדר בבלגן - ולהגיב לראשונה לשאלות העקרוניות העולות מכל מרכיב שפורסם בפרשה: 1. צעירה בשם ענת קם שירתה בסדיר כעוזרת ראש לשכת אלוף פיקוד המרכז, העתיקה כאלפיים מסמכים צה"ליים חסויים לשני דיסקים, ולקחה אותם איתה עם שחרורה מצה"ל;

• אם יוכח במשפט שכך נהגה, קם הפרה בכך את החוק, סיכנה את בטחון המדינה, ועליה להיענש בכל חומרת הדין. בינתיים, חובה לזכור שקם טרם הורשעה בדבר, ואף לא שמענו כלל את גרסתה. והיבט אחר: נוהלי שמירת מסמכים חסויים בצה"ל חייבים להיבדק מחדש.

2. לצד מסמכים מבצעיים ומודיעיניים רגישים, גנבה קם פרוטוקולים מדיונים בלשכת האלוף, בהשתתפות הרמטכ"ל וראש השב"כ, על "סיכולים ממוקדים" בפלסטינים בגדה, בניגוד לפסיקת בג"ץ;

• אם יוכח שהרמטכ"ל, האלוף, ראש השב"כ והקצינים שהשתתפו בדיון - אכן הפרו פסיקה של בג"ץ, יש להעמיד לדין גם אותם. אשר לקם: אילו גנבה רק פרוטוקולים אלו, יכלה אולי לטעון להגנתה ש"מעליהם מתנוסס הדגל השחור של אי החוקיות". אלפי המסמכים האחרים שגנבה, שוללים ממנה טענה זו.

3. לדברי השב"כ, ענת קם פעלה "ממניעים אידיאולוגיים";

• חיוני להדגיש, בלי "אבל" ובלי מצמוצים: שום אידיאולוגיה איננה מצדיקה עבירות על החוק, ושום אידיאולוגיה איננה מצדיקה פגיעה בביטחון המדינה.

4. קם הציעה את המסמכים ל"ידיעות אחרונות", ומשזה לא צלח, העבירה אותם לכתב "הארץ" אורי בלאו;

• בהסכמה לקבל מסמכים צבאיים גנובים, הצטרפו להפרת החוק גם בלאו, ועורכי "הארץ" שאישרו זאת. העיסוק העיתונאי איננו מעניק פטור מהחובה לשמור על החוק - ועל הביטחון.

5. בהסתמך על המסמכים הגנובים, פרסם בלאו מספר כתבות ב"הארץ", בנובמבר 2008 - לאחר הגשתן לצנזורה, ובאישורה;

• הצנזורה אישרה שבכתבות שפרסם אין פגיעות בביטחון, אך לא יכלה לאשר את עצם החזקת המסמכים הצבאיים הגנובים.

6. השב"כ פתח בחקירה, דרש מבלאו את המסמכים הצבאיים, ובתיווך עו"ד מוזר מ"הארץ" נחתם הסכם עם בלאו, שבו התחייב להחזיר את המסמכים;

• נראה שהשב"כ העדיף החזרה של המסמכים, על פני הענשת העיתונאי.

7. בלאו החזיר רק כחמישים מהמסמכים הגנובים (ושמר אצלו את האלפיים הנותרים), ולפיהם הצליח השב"כ להגיע אל ענת קם. נגד קם הוגש כתב אישום, בינואר 2010, על ריגול חמור;

• כאן הוסיפו בלאו ו"הארץ" עוון (רמייה) על חטא (הסגרת המקור) ועל הפשע (אחזקת מסמכים צבאיים גנובים).

8. בלאו הבין שהשב"כ בעקבותיו - וברח לחו"ל (קודם לסין, ולאחרונה הוא שוהה בלונדון);

• המשך תמיכת "הארץ" בכתבו בלאו ראויה לכל שבח, כל עוד לא הוכחה אשמתו, אך בחו"ל גדל הסיכון שהמסמכים יגיעו לידי גורמים עוינים.

9. בשל רגישות החקירה, ביקש השב"כ - וקיבל - פסיקת בית-משפט שהטילה איפול מלא על הפרשה, זה שלושה חודשים. פרטים רבים פורסמו בעיתונות חו"ל, ואף באתרי אינטרנט ישראלים;

• השב"כ והפרקליטות השתהו כחודש יותר מדי, וגיחכו את ישראל. מרגע שעיקרי הדברים פורסמו בחו"ל, היה עליהם לבקש מיד את הסרת צו איסור הפרסום.

10. הפרקליטות והשב"כ טוענים שהמידע על הפרשה פורסם בחו"ל בידי "גורמים אינטרסנטיים" מישראל;

• אם תוכח הטענה, יש להעמיד לדין גם את אותם "גורמים", באשמת הפרת החלטת החיסיון של בית-המשפט.

11. אורי בלאו מנהל, בעזרת "הארץ", משא-ומתן להחזרת המסמכים הגנובים בלא שיועמד לדין;

• ייתכן שזה "הכרח בל יגונה", למען החזרת המסמכים הצבאיים.

ונחזור להתחלה: סביר להניח שבימים הקרובים נשמע עוד פרטים רבים על הפרשה.