לדמוקרטיה יש הרבה פנים. את זאת משננים לנו השכם והערב רבים וטובים תחת כל עץ רענן מאז שהתברר שהחיילת ענת קם המשתייכת, כנראה, למחנה השמאל האנרכיסטי, זה שאנשיו מבקשים לפגוע בלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, היא זאת שגנבה חומרים ממחשבו של אלוף הפיקוד שבלשכתו היא עבדה. כעת מנסים ליתן לגניבה אספקט אידיאולוגי: החיילת, למעשה, לא גנבה את המסמכים, אלא רק ביקשה 'להדליפם' באמצעות עיתונאי תמים-דרך לידיעת הציבור כדי למנוע, כביכול, את מותם של חפים מפשע; ואם כך היא נהגה, מספרים לנו האידיאולוגים הבולשביקיים, חסידי תורת האנרכיה, אלה שמאסו זה מכבר בציוניותה של המדינה היהודית, אז למה להעמידה לדין?
אם כל מה שביקשה החיילת, זאת שלעזרתה כבר נזעק פרקליט בכיר, הוא לסייע למדינת ישראל לשמור על דמותה המוסרית, כך לוחשים על אוזנינו כל החרדים, כביכול, לחופש העיתונות וליכולתה לתפקד במדינה שבה שולט, רחמנא ליצלן, מחנה הימין, אז למה זה פסול?
דברים מן הסוג הזה נשמעים, אגב, בכל פעם שמרגלים, או בוגדים, מאותו המחנה, נתפסים בקלקלתם. תקצר כאן היריעה מלפרט את שמותיהם של כולם - והם רבים למדי ותמיד שואבים מאותה באר אידיאולוגית - אבל על אחדים מהם בוודאי כדאי לעמוד; למשל, על מרקוס קליינברג, חוקר במכון למחקר ביולוגי, שנדון לעשרים שנות מאסר, או על אודי אדיב, מי שריגל לטובת הסורים ונדון לשבע-עשרה שנות מאסר, או על מרדכי וענונו, עובד בקריה למחקר גרעיני בדימונה, או על אהרון כהן מקיבוץ שער העמקים שעוד בשנות ה-50' של המאה הקודמת סבר שהוא יודע טוב יותר כיצד צריכה המדינה שזה עתה קמה על רגליה לנהוג. את האינפורמציה הוא העביר, כזכור, לברית המועצות שבראשה עמד אז מי שרצח מיליונים מבני ארצו - ובתוכם עשרות סופרים יהודיים.
לכולם היה, כמובן, הצדק אידיאולוגי; כמו לענת קם. היא בסך הכול ביקשה, כך טוען עתה אביגדור פלדמן, פרקליטם של מרקוס קליינברג ושל מרדכי וענונו, אם להזכיר כעת רק שניים מן האנרכיסטים המתועבים שביקשו לנווט, כל אחד בתורו, את המדינה היהודית בדרכם-הם, לנהוג על-פי מיטב מצפונה. הטיעון, על פניו, שובה לב. הנה קמה לה בחורה צעירה, כמו טלי פחימה, בזמנו, מי שחברה לפני כמה שנים לצעיר פלשתיני, צמא-דם יהודי, שאף אותה ייצג אביגדור פלדמן, ומבקשת לעשות שירות מופלא למען מדינתה תוך נטילת סיכון אישי אדיר; אז מה יכול להיות יותר אלטרואיסטי מזאת?
אין דברי הבל גדולים מזה. דרכי הלחימה של צה"ל הם עניינו של הגוף הנבחר. במדינה דמוקרטית כך צריך להיות סדר הדברים. מי שחושב שיש בהם פגם, מוסרי או אחר, אינו יכול לעשות דין לעצמו. אנרכיה היא ההיפך מדמוקרטיה. ניהיליזם הוא, כידוע, נשמת אפו של האנרכיסט - וכך נוהגות עתה קבוצות לא קטנות של אנשים ממחנה השמאל הרדיקאל-בולשביקי.
הכול כשר בעיניהם כדי להביא לקריסתה של המדינה היהודית. לא את טובתה הם מבקשים אלא את טובתם של מבקשי נפשה.
ענת קם היא אחת מהם. חוק וסדר אינו מעניינם. ושאיש לא יספר לנו שחופש העיתונות, הנשען, לא אחת, על 'הדלפות' נתון כעת בסכנה. מה שנתון לעת הזאת בסכנה הוא עצם יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם אויביה כשאנרכיזם בולשביקי מכרסם בה מבפנים.
