קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע

שורות אלה עניינן פרשת ענת קם. "מטעמים אידיאולוגיים"! - זה ההסבר ששמענו למניע של החשודה בבגידה וריגול. למרות ההפגנה הפתטית של חבריה בערב יום חמישי בקריה, ולמרות קבוצת התמיכה בה בפייסבוק, סברתי (בעבר) שאסור להאשים את מחנה השמאל בעשב ששותה אידיאולוגיה שמאלנית מפיהם של יצרני ומשווקי השנאה והרפיון דוגמת א.ב. יהושע, ב. מיכאל ואריאנה מלמד. כנראה לא במקרה אני נזכר בהמלצה האולטימטיבית של ס. יזהר, "בזכות הספק". עכשיו, כשאני קורא שוב את רשימתו של א.ב. יהושע, האיסור לפיו אין להטיל רפש בציבור שלם בגין חטאו של היחיד, נראה לי סוג של התנשאות. למה אסור? מי אני ננס מוסרי שכמוני, לעומת א.ב. יהושע? ואם הוא מצא טעם להאשים ציבור שלם בגין חטאו של עבריין שטרם נחשד, מדוע שלא אאשים את ענקי הרוח - או שמא יש לומר, חולי הרוח - של השמאל בחטאה של ה"פישרית" שנלכדה ענת קם? הם מרושתים בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובאמנות. נכון, לא נוח לי עם הטלת רפש בציבור היקר הזה. אבל מה אכפת לי - קיבלתי רשות מ-א.ב. יהושע. ולסיום, בלי מילה טובה לענת קם ואורי בלאו אי-אפשר: לעולם לא אשכח לכם את חלקכם בזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיתלות באחד מארזי הלבנון הנחשבים של השמאל הנאור. אלמלא אתם, הייתי עדיין ממוקם בצד הלא נכון של המתרס המוסרי. פעם ראשונה שאני טועם ונהנה מהחיבוק החם של הצביעות השמאלנית. מזל שאין לי מראה בבית...