דור שני לשואה אבא ואמא. שלי, שלך, שלו, שלהם. ההורים שלנו הם הדור השני לשואה, ההורים שלנו גדלו בבית עם הורים ששותקים או מדברים, בוכים או צוחקים, אוהבים או קרים, ממש כמו כל אחד מאיתנו רק בקיצוניות שקצת קשה לי להבין אותה. ההורים שלנו הוגדרו כ"דור שני" לשואה וזה היה תירוץ לכל-כך הרבה דברים בחיים. "אתם לא יודעים מה זה לגדול בבית של ניצולים" תמיד שמעתי, "הם אף פעם לא דיברו על זה" ועד המון סיסמאות שנזרקו לאוויר העולם על-ידי האנשים מ"הדור השני".
מה איתנו, הנכדים, אנחנו לא סוחבים איתנו משהו? בטח שכן.
דור שלישי לשואה אולי זה ישמע לכם קצת יומרני לקרוא לעצמי "דור שלישי לשואה" מאחר שלא באמת גדלתי אצל סבא וסבתא, אבל הצלקת שיש לי מאותו ליל סדר שרבתי עם אחי הגדול ויצאתי בזעם מבית הוריי ופתאום גיליתי את סבא מסתכל עליי ומסביר לי שבליל הסדר ההוא זאת הייתה הפעם האחרונה שבה ראה את משפחתו. הצלקת הזו תישאר איתו לנצח, אני לא יכול לחשוב על ליל סדר ללא משפחתי המורחבת. איך שלא אסתכל על זה - זאת טראומה. מה גם שבאותו ליל סדר שבו סבא סיפר לי הוא סיפר בפעם הראשונה אל הסיפור המלא על השואה גם לאמא שלי. דמיינו לעצמכם איך ילד בגיל 13 מקבל את העובדה שסבא שלו (שהיה בערך בן 13 אז) נפרד ממשפחתו בליל הסדר ולעולם לא פגש אותם יותר וזה עוד בלי לספר לכם מה הסיפור האישי שלו.
אז כן, אני מאמין שיש דור שלישי לשואה, אנחנו יותר טכנולוגיים באמת ואנחנו יותר מתוכנתים לביצועים גבוהים יותר אבל הרגש בפנים לא נגמר, אנחנו גדלנו בבתים של "דור שני" שחלקם אופיינו בקרירות, חלקם בפרנויות משונות וכמובן שבכל יום שואה גם אנחנו היינו מרותקים בעל כורחנו למרקעי הטלוויזיה כדי "לשמוע את הסיפור". כן, אני "דור שלישי לשואה" ואני גאה בזה. גאה שסבא שלי ניצל מהתופת, גאה שגדלתי אצל הוריי והכי חשוב שזכיתי לשמוע את הסיפור מסבא על כוס קפה ולבקר אותו בימי שעוד הייתי חייל בצבא הגנה לישראל, ככה הוא ראה שאנחנו גיבורים.
ויש גם דור 3.5 לאותה שואה דור 3.5, בדיוק כמו בפלאפונים, מהירים יותר, מבינים הרבה יותר, מתוחכמים עוד הרבה יותר מאיתנו. דור 3.5 לשואה הם לא פלאפונים מאושוויץ ולא מסוביבור, הם בסך-הכל הילדים שלי, הנכדים של "הדור השני" והנינים של הניצולים. למה הם דור 3.5 ולא דור רביעי, בעיקר בגלל שרובם לצערי יהיו צעירים מדי כדי להבין וקטנים מדי בכדי לצפות בזוועות השואה עד שאחרון הניצולים ייפרד מאיתנו לעולמים.
כן, דור 3.5 גם הוא יסבול מהשואה ולעניות דעתי עוד יותר מדור 3. כי דור 3 ידע שסבא וסבתא יכולים לספר את הסיפור גם בעוד יום, בעוד שבוע או בעוד שנה שלמה. לדור 3.5 אין את הזמן הזה בכלל, צריך לשמוע את הכל, ועכשיו!
הנינים של הניצולים שלא יספיקו לשמוע את הסיפור ממקור ראשון וודאי ישמעו אותו עשרות פעמים מ"הדור השני" או מההורים שלהם עצמם, ישמעו על התלאות שעבר סבא ועל איכות התפירה של סבתא שהצילו אותה ממוות, אבל דור 3.5 לא יבין זאת לעולם, כי לא ניתן לשחק עם זה במחשב ואי-אפשר לצרוב את זה לפלייסטיישן, ככה יראה הדור ה-3.5 של ניצולי השואה.
בכל יום שואה אני יושב מול מסך הטלוויזיה ונהנה לשמוע סיפורים. סיפורי גבורה בעיקר. על יהודים וגויים שתחת שלטון פסיכופטי לחלוטין הצליחו לשמור על צלם אנוש. אולי אני בכלל חי בקונספירציה שבה כל ניצולי השואה נשבעו לעצמם לא לספר מה בדיוק קרה שם. כמה זמן הם היו עם אותו זוג תחתונים מלוכלך ומה הם באמת אכלו כשהם ישבו באסם או ביערות. בינינו זה לא משנה לי, בכל יום שואה אני יושב מול מסך הטלוויזיה ומגחך לעצמי ועל עצמי על ימים שבהם אין לי כוח ללכת ברגל למכולת או שאני אומר לאישתי ש"אני מת מרעב" כי לא אכלתי 6 שעות ברציפות, מצחיק, לא?
ביום השואה הזה, כמו בכל יום שואה אחר אני יושב מול מסך הטלוויזיה ומביט בגאון אל עבר הגינה, גאה על כך שאני יהודי, גאה על כך שסבתא ניצלה בשנייה האחרונה מתאי הגזים, גאה על ששירתתי את העם היהודי בצבאו והכי גאה על כך שלסבא שלי יש 6 נינות מקסימות (דור 3.5) שהן ההוכחה לכך שהוא ניצח, ניצח את הרוע ואת מי שרצה כל-כך למחוק אותו מעל האדמה.
